# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/61/3/

ועל־כן יחיד מוציא את הרבים ידי חובתם בתקיעות שופר, כי העקר תלוי ביחיד שמתעורר וצועק באמת להשם־יתברך, שעל־ידי־זה עושה פתח שיצאו בו אחרים מן החשך שלהם, כמו ששמעתי מרבנו ז"ל (סימן קיב): על (בראשית ו, טז): "ופתח התבה בצדה תשים", עין שם במקום אחר על פסוק זה, ומאחר שהיחיד מכון להוציא אחרים מהחשך שלהם, אזי כל מי שרוצה לצאת ומכון לבו לזה, אזי יכול לצאת דרך הפתח שעשה היחיד, כנ"ל.

ועל־כן תקיעת שופר תלוי בכונת הלב, והתוקע כמתעסק ולשורר - לא יצא (ארח־חיים סימן תקפט, סעיף ח), כי אחר כונת הלב הן הן הדברים (ברכות טו.). כי צריך לכון לבו מאד ולהוציא הקול באמת מעמק הלב כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה כט.): 'כל מי שאינו מחיב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובה'. בזה מרמז, כי דיקא מי שהוא חיב מאד בעיני עצמו או שהוא חיב באמת, ואזי מגדל החשך והלחץ והדחק המסבב אותו מכל הצדדים הוא צועק באמת להשם־יתברך - זה יכול לעשות פתח שיצאו בו גם אחרים. וכן אמרו רבותינו ז"ל (יומא כב:): 'אין ממנין פרנס על הצבור אלא מי שקפה של שרצים תלוי מאחוריו' וכו', ועל־כן דיקא מי שהוא מחיב בדבר התשובה ומטל עליו על של תשובה - זה יכול להוציא אחרים ידי חובה לעשות להם גם־כן פתח לצאת על־ידי קריאתו באמת להשם־יתברך.