# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/61/5/

ועל־כן שופר הוא בחינת יציאת מצרים, כידוע (זהר חלק א' יג:), כי עקר גלות מצרים הוא על־ידי פגם התפלה, (כמו שמבאר שם). וכן לעתיד כתוב (עין ישעיה כז, יג): 'ובשופר גדול יתקע', כי עקר הגאלה תלוי בזה, על־ידי שנתתקן התפלה על־ידי בחינת אמת כנ"ל, (כמו שמבאר שם, עין שם). שופר הוא בחינת יעקב, בחינת 'שופריה דיעקב מעין שופרה דאדם' (בבא מציעא פד.). וזה בחינת 'תקע בשופר וכו' ושא נס', כי על־ידי שופר, שהוא בחינת אמת ותקון התפלה, על־ידי־זה נתעלין הנסים, שהוא בחינת תפלה, (כמו שמבאר שם).

ענין המאה קולות (מגן אברהם סימן תקצו)

על־פי מה שכתב רבנו במאמר "פתח רבי שמעון עת לעשות לה'" (בסימן ס) ששופר הוא בחינת התגלות היראה, שעל־ידי־זה זוכין לעשירות גדול, והיראה הוא בחינת (בראשית לא, מב): "פחד יצחק", ויצחק זכה לעשירות על־ידי שהמשיך אריכת ימים, בחינת יראה בארץ פלשתים, כמו שכתוב (שם כו, ח): "ויהי כי ארכו לו שם הימים" וכו', ועל־ידי־זה זכה לעשירות, כמו שכתוב (שם פסוק יב): "ויזרע יצחק וכו', וימצא מאה שערים". וכנגד זה תוקעין מאה קולות כנגד מאה שערים שזוכין על־ידי השופר כנ"ל. ועל־כן תקיעת שופר שלש של שלש שלש, בחינת התגלות שלמות היראה, שהוא שלשה קוין וכל קו כלול משלש, (כמו שמבאר שם). ועל־כן צריך לקרות לפני התוקע (ארח־חיים, סימן תקפה, סעיף ד), כי עקר התגלות היראה על־ידי דבור שיוצא על־ידי התעוררות השנה, (כמו שמבאר שם). ועל־כן יש דעה שתקיעה ראשונה אין לקרות לפני התוקע (עין שם במגן־אברהם), כי אז עדין בחינת העדר הדבור, בחינת (משלי ו, א): "תקעת לזר כפיך" וכו', כמו שכתב שם רבנו (באות ט), שהתקיעה מרמז על זה. וזה בחינת התאדמות פני התוקע (פרי־עץ־חיים, שופר פרק א), הינו על־ידי השבעים פנים של התעוררות השנה, (כמו שמבאר שם), ועל־כן עקר תקיעת שופר על תקון הברית, כמו שאיתא בכתבים, כי על־ידי היראה שנתגלה על־ידי השופר, נכנע יופי הנשים וזוכין לתקון הברית, כמו שמבאר שם.