# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/62/2/

וזהו שאיתא בספרים (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק ז), שמשיח יבא מסטרא דיצחק, שיהיה נמתק 'פחד יצחק' ויהיה נעשה 'ישחק', הינו כנ"ל שהתגלות רוח של משיח הוא על־ידי המתקת חרון אף, דהינו תקף הדין, שהוא פחד, שהוא בחינת פחד יצחק, כידוע, שאנו ממתיקין פחד יצחק בראש־השנה (זהר אמור צט.), וכשנמתק נתגלה רוחו של משיח כנ"ל, ועל־כן נתגלה זאת בראש־השנה.

וצריכין להוציא מכח אל הפעל שיפתחו ויתחלקו הידים, בבחינת (תהלים קמה, טז): "פותח את ידיך" - אל תקרי "ידיך" אלא יודי"ך (תקוני־זהר ח:), דהינו השני יודי"ן של השני שמות יקו"ק אדנ"י, שהם בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף, בחינת כח ופעל, בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה, שיתחלקו ויפתחו על־ידי השש אותיות שבאמצע, שהם בחינת מקום וציור וזמן שיש בכח, ומקום וציור וזמן שיש בפעל, שהם שלש אותיות שיש בשם העצם ושלש אותיות של שם הכנוי, שעל־ידי אלו הששה אותיות שהם שש בחינות הנ"ל, על־ידי־זה יוצא הדבר מכח אל הפעל וזה נעשה על־ידי שלמות הדבור. ושלמות אותיות הדבור על־ידי בחינת עלמא דאתי, על־ידי בחינת אמת, שעל־ידי־זה נעשה יום הדין הגדול ועל־ידי־זה נעשה שפה ברורה, ונשלם אותיות הדבור, ואחר־כך צריכין לעשות נקדות להאותיות ולהוציא הדבור ממצר הגרון, וזה נעשה על־ידי הכסופין והחשק שנעשה על־ידי מניעות, שעל־ידי־זה נעשה נקדות להאותיות, בחינת (שיר השירים א, יא): "נקדות הכסף". וזה בחינת תשע נקודין, תשעה רקיעין (עין תקוני־זהר, תקון יח), ואזי כשיש נקדות להאותיות ונשלם הדבור בשלמות אזי יוצא מכח אל הפעל וכו', עין שם כל זה היטב.