# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/62/3/

וזה בחינת קול שופר בראש־השנה, כי קול דנפיק משופר, זה בחינת אמת שיתגלה בבחינת עולם־הבא, כי עקר האמת לעתיד, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, כי הקול הוא בחינת אמת, בחינת יעקב, כמו שכתוב (בראשית כז, כב): "הקל קול יעקב". בחינת (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב", והוא יוצא משופר, שהוא בחינת עלמא דאתי, כמובא, כמו שכתוב (ישעיה כז, יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול". ועל־ידי בחינת האמת שנתגלה על־ידי בחינת עלמא דאתי, שזה בחינת קול השופר, על־ידי־זה נעשה יום הדין, (כמבאר שם במאמר הנ"ל). וזה בחינת "ובשופר גדול יתקע וכו', ויאמרו הנה זה יום הדין", כי הדין נתגלה על־ידי קול השופר, שהוא בחינת אמת שנתגלה בעלמא דאתי שעל ידו נעשה הדין, כי האמת אינו יכול לסבל הרשעים, (כמו שמבאר שם). ואזי כשנתגלה הדין, אזי נעשה שפה ברורה, כי חוזרים להשם־יתברך ושבים בתשובה מאימת הדין, כי אז מבינים ההפרש שבין צדיק לרשע וכו', (כמו שמבאר שם). וזה בחינת התעוררות התשובה שנעשה על־ידי קול השופר, כמו שכתוב (עמוס ג, ו): "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" כנ"ל. נמצא, שעל־ידי קול השופר, שהוא בחינת אמת, בחינת עלמא דאתי - על־ידי־זה נעשה בחינת שפה ברורה כנ"ל, ועל־ידי־זה מוציאין מכח אל הפעל (כמו שמבאר שם).

וזה בחינת הנסירה שמתחלת בראש־השנה (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה), שהיא בחינת מוציא מכח אל הפעל, כי בראש־השנה הוא ההתחלה על־ידי קול השופר, שהוא בחינת אמת כנ"ל, ועל־כן עקר הקול שנזכר בתורה הוא תרועה, כמו שכתוב (במדבר כט, א): "יום תרועה יהיה לכם", כי תרועה הוא בחינת יעקב, כידוע, שהוא בחינת אמת, בחינת ו' (זהר אחרי סו.), שעל ידו מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל. וזה לשון תרועה, שהוא לשון שבירה, וכן שברים שהוא גם־כן תרועה מספק הוא גם־כן לשון שבירה, הינו בחינת חתוך ושבירת הידים הנ"ל, שפותחין ושוברין וחותכין בין הכח והפעל שהם שני היודי"ן, שזה בחינת מוציא מכח אל הפעל, כנ"ל.

ועל־כן כל תרועה - תקיעה בראש ותקיעה בסוף. זה בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף, שהם בחינת כח ופעל, כי תקיעה הוא קול פשוט, שהוא בחינת יו"ד שאין בה שום ציור, רק בחינת קול פשוט. והתרועה באמצע התקיעות, כי התרועה הוא בחינת אמת, בחינת וא"ו, בחינת השש אותיות שבין שני היודי"ן, שעל ידם מוציאים מכח אל הפעל, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל־כן התרועה הוא שלשה קולות, כמו שאמרו (ראש־השנה לג.): 'שעור תרועה כשלש יבבות', כנגד שלש בחינות שיש אצל הכח ואצל הפעל שהם מקום וציור וזמן, שהם שלש אותיות שיש אצל יו"ד בראש, וכן שלש אותיות אצל יו"ד בסוף כנ"ל. וזה שנסתפקו בתרועה אם הוא שברים או אם הוא מה שקורין תרועה, ופסקו לעשות שניהם (ראש־השנה לד.), כי יש שתי פעמים שלש בחינות הנ"ל, דהינו מקום וציור וזמן בכח וכן בפעל כנ"ל, והספק הוא איזה מהם עקר, אם צריך לעשות ולתקן בחינת מקום וציור וזמן שבכח או שבפעל, כי עקר הדבר מה שאנו צריכין לתקן ולפתח היודי"ן, בחינת מוציא מכח אל הפעל, העקר הוא בבחינת תשובה בכלל ובפרט, כי בכלל צריך לעשות תשובה ולתקן חטא אדם־הראשון שפגם בזה, שעל־ידי חטאו סלק השכינה מתחתונים, וגרם מיתה, שזה בחינת שחוזר הפעל אל הכח, ומחמת זה אנו צריכין לחזר ולתקן זאת בכל שנה להוציא מכח אל הפעל מחדש. וכן כל אחד צריך לעשות תשובה על כל מה שחטא ופגם ובזה נעשה בחינת מוציא מכח אל הפעל.

כי עקר העברה על־ידי נפילת חתוך הידים, דהינו היודי"ן הנ"ל, בבחינת (אבות ג, א): 'הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה', (כמו שמבאר עין שם). ועל־כן התקון הוא על־ידי תשובה, שהוא בחינת פתח חרטה, בחינת פתח, בחינת פתיחת וחתוך הידים הנ"ל, הינו כי מאחר שחטא ופגם בפתיחות הידים הנ"ל, כי נפלו לידי עברה, חס ושלום, בזה הוא מחריב העולם, חס ושלום, כי אזי חוזר ונסתלק הפעל אל הכח כבתחלה, שזה בחינת מיתה, בחינת (ברכות יח:): 'רשעים בחייהם קרויים מתים', כי עקר הקדשה, שהוא החיות בחינת 'רוח דלתתא', בחינת פעל, מסתלקת למעלה וחוזר אל הכח, ואין חיותו רק מאיזה ניצוצות שנפלו, ועל־כן כשרוצה לעשות תשובה הוא צריך לבנות העולם מחדש ולהוציא מכח אל הפעל, וזה נעשה על־ידי התשובה בעצמו, שהוא פתח חרטה, בחינת פתח, כנ"ל.

נמצא, שבראש־השנה, שהוא ימי תשובה, צריכין להוציא מכח אל הפעל על־ידי התשובה בעצמה שהוא פתח חרטה כנ"ל. ועל זה מרמז קול השופר, דהינו התרועה, שהוא בחינת המוציא מכח אל הפעל, כי תרועה הוא 'גנוחי גנח וילולי יליל' (ראש־השנה לג:), דהינו בחינת חרטה שמתחרטין על העברה וגונחין בלבם ומיללין יללות על גדל הפגמים שפגם, כל אחד כפי מה שיודע בנפשו מה שעשה כל השנה. ובזאת החרטה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל, ונסתפקו (ראש־השנה שם), אם התרועה הוא 'גנוחי', דהינו שברים, שזה בחינת "לב נשבר ונדכה", כמו מי שגונח מלבו. וזה כנגד פגם שלש בחינות שיש בכח, דהינו בחינת מקום וציור וזמן שיש בכח, דהינו שלש אותיות שיש אצל יו"ד בראש, הינו שנסתפקו, אם עקר התשובה לתקן פגם המחשבה שפגם במחשבה שבמח המתפשטת בלב ונצטירת בשלש בחינות מקום וציור וזמן אם עקר התשובה צריכין לתקן זאת, כי העקר לבלי להניחה להצטיר במחשבת עברה, חס ושלום, כי אם לא היה מניחה להצטיר במחשבה - בודאי לא היה בא לידי עברה בשום אפן על־כן אפשר שעקר התשובה צריכין רק על פגם המחשבה כנ"ל.

וזה בחינת שברים, בחינת (תהלים נא, יט): "לב נשבר ונדכה", בחינת 'גנוחי גנח', דהינו אנחת וגניחת הלב, כי מאחר שעקר הפגם במחשבה שבלב, על־כן התשובה על־ידי לב נשבר, דהינו גנוחי ואנחה - שגונח ומתחרט בלבו על פגם המחשבה שבלב, או אם נאמר שעקר התשובה על פגם המעשה, כי אף־על־פי־כן עקר העברה היא כשבאה לידי מעשה, חס ושלום, רחמנא לצלן, וזה בחינת תרועה, בחינת (תהלים ב, ט): "תרעם בשבט ברזל", שצריך לעשות תשובה גדולה לכלות ולשבר כל הקלפות שנעשו על־ידי העברה, חס ושלום, ועל־כן כשבאה העברה לידי מעשה, חס ושלום, צריכין קול יללה שהוא יותר מגנוחי, כי גנוחי הוא רק בלב כנ"ל, אבל יללה הוא קול צעקה ויללה - שצריכין לצעק ולילל בקול מר בכמה וכמה קולות תכופים זה לזה, כמו תרועה על גדל הפגם שעשה במעשה, חס ושלום, כדי שעל־ידי־זה יתקן הפגמים על־ידי גדל תשובתו, ויתקים בו (תהלים ב, ט): "תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם" - שישבר וינפץ כל הקלפות והמקטרגים. וזה בחינת תרועה שהיא ילולי יליל, שהוא יותר מגנוחי, שהוא תשובה על פגם המעשה, והיא שלש קולות כנגד שלש בחינות הנ"ל, שהם בחינת מקום וציור וזמן שיש אצל יו"ד בסוף, בחינת פעל. וכן השברים הוא גם־כן שלשה קולות כנגד שלש בחינות שיש אצל יוד בראש בחינת כח, ושניהם יחד הם ששה קולות, בחינת שש אותיות הנ"ל שעל ידם מוציאין מכח אל הפעל, כנ"ל.

ועל־כן הצרכו רבותינו ז"ל מספק לעשות שניהם, שהם בחינת ו' כנ"ל, וגם הצרכו לעשות כל אחד לבד, דהינו תקיעה שברים תקיעה לבד, ותקיעה תרועה תקיעה לבד, כי צריך לתקן כלם, דהינו לתקן פגם המעשה והמחשבה יחד, דהינו פגם עברה במזיד, שבזה פוגם במחשבה והמעשה, וכנגד זה הוא תקיעה שברים תרועה תקיעה, שכולל שניהם מחשבה ומעשה כנ"ל, ולפעמים במחשבה לבד ואינו עושה העברה בפעל, וכנגד זה הוא תקיעה שברים תקיעה כנ"ל, ולפעמים יש מעשה בלא מחשבה כגון שוגג, וכנגד זה הוא תקיעה תרועה תקיעה, וכל התקון הוא בבחינת מוציא מכח אל הפעל, כי על־ידי הפגם נסתלק וחוזר הפעל אל הכח כנ"ל, וצריכין על־ידי התשובה לחזר ולפתח וכו' כנ"ל, וגם על פגם מחשבה צריכין לחזר ולהוציא מכח אל הפעל, כי גם במחשבה לבד יש בחינת כח ופעל, דהינו ראשית ותחלת המחשבה כשאין לה שום ציור וסופה כשנצטירת במקום וציור וזמן, ועל־כן לעולם תקיעה בראש ותקיעה בסוף ותרועה באמצע, או שברים שהוא גם־כן תרועה שזה בחינת מוציא מכח אל הפעל שהם יו"ד בראש ויו"ד בסוף וכו', כנ"ל.