# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/62/5/

והנה בראש־השנה מתחילין להוציא מכח אל הפעל על־ידי האמת, שהוא בחינת קול שופר כנ"ל, שעל־ידי־זה נשלמים אותיות הדבור, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). אבל עדין צריכין לעשות נקדות אל האותיות ולהוציא הדבור ממצר הגרון, כי בראש־השנה לא נתגלה רק הקול לבד, כי מאחר שעדין אין נקדות להאותיות אין נשמעין האותיות, כי האותיות אי אפשר לגלותם כי אם על־ידי הנקדות, ועל־כן קול השופר הוא בחינת (תהלים קיח, ה): "מן המצר קראתי יה" (פרי עץ חיים, שופר, פרק א), בחינת מצר הגרון, כי אי אפשר להוציא הדבור בשלמות כי אם על־ידי נקדות, וכשעושין נקדות להאותיות ונשלם הדבור ויוצא ממצר הגרון, אזי נגמר ויוצא מן הכח אל הפעל בשלמות, (עין כל זה במאמר הנ"ל). ואלו הנקדות נעשין בשאר ימי תשובה, שהם תשעה ימים אחר ראש־השנה, שהם כנגד ט' נקודין שיש משורוק עד קמץ, כי הנקדות נעשין על־ידי כסופין וחשק (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל), הינו על־ידי הימי תשובה, שבהם חושקין וכוספין להשם־יתברך בחשק חזק, כי הם ימי תשובה ימי רצון, שכל ישראל מדבקין עצמם אז להשם־יתברך בחשק גדול וכסופין וגעגועין גדולים להשם־יתברך, על־ידי־זה נעשים בחינת נקדות, ובכל יום נשלם בחינת נקדה אחת עד שביום הקדוש נשלם נקדה העליונה, דהינו קמץ שהוא בחינת כתר (תקוני־זהר, תקון ע, קכט:). ואז הוא יום־הכפורים, שהוא בחינת כתר, כידוע (פרי־עץ־חיים, יום כפור, פרק ה), ואז כשנשלם כל הנקדות, אז יוצא מכח אל הפעל בשלמות, ועל־כן אז נשלם הנסירה לגמרי.

ועל־כן מתפללין ביום־הכפורים חמש תפלות, כנגד חמשה מוצאות הפה, כי אז נשלם הדבור על־ידי הנקדות כנ"ל. ועל־כן מתענין ביום־הכפורים חמשה ענויים (יומא עג:), כי הנקדות הם נעשין על־ידי החשק והכסופין כנ"ל, ולפי הנקדה כן צריכין חשק, כי יש חשק למעלה מחשק, ומאחר שביום־הכפורים צריכין לזכות אל הנקדה העליונה שהוא קמץ, בחינת קמיץ וסתים שהוא נחשק גדול מאד, וצריכין לזה חשק גדול מאד מאד, כי לפי מעלת הנחשק - כן צריך שיהיה החשק, על־כן ביום־הכפורים, שצריכין לזכות לנחשק כזה שהוא קמיץ וסתים, בחינת קמץ, על־כן צריכין לבטל את עצמו מכל וכל, לפרש מכל תאוות עולם הזה. ועל־כן מענין את עצמן בחמשה ענויים, כדי לבטל עצמו כדי לזכות לנחשק כזה, הינו בחינת קמץ, כנ"ל.