# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/62/7/

ואזי צועקין שמע ישראל, ה' הוא האלקים, ביום־הכפורים לעת ערב (עין תוספות ברכות לד.), כי כשמוציאין מכח אל הפעל וממשיכין חיות דקדשה למטה - זהו תכלית היחוד, כי קדם שמוציאין מכח אל הפעל ואין חיות למטה - אין יודעין כלל מהשם־יתברך, כי אין לנו שום השגה בו יתברך כי אם על־ידי פעלותיו, הינו על־ידי בחינת יו"ד בסוף שהיא חכמה תתאה, שעל־ידי־זה משיגין ויודעין אלקותו כל חד כפום מה דמשער בלביה (זהר וירא קג:). ואזי כשנפתח ונתגלה בחינת יו"ד בסוף, שהוא בחינת פעל, אזי יודעין אלקותו ואחדותו יתברך, ועקר הידיעה שיודעין שכלו אחד, 'ה' הוא האלקים', והכח והפעל כלו אחד בתכלית היחוד, כי הפעל נמשך מן הכח, והם מיחדים באחדות אחר הפעלה כמו קדם, כי אי אפשר להוציא מכח אל הפעל עד שנשלם בחינת נקדה העליונה, שהוא קמץ, בחינת כתר, שצריכין לבטל עצמו לגמרי בבחינת בטול, לזכות לבחינת נקדה זו העליונה. ואז דיקא מוציאין מכח אל הפעל, כנ"ל. נמצא, שאי אפשר להוציא מכח אל הפעל כי אם כשמבטלין עצמו לגמרי בבחינת בטול ונכללין בתחלת המחשבה, שהיא בחינת קמץ, בחינת כתר. ואז דיקא יוצא מכח אל הפעל. וזה בחינת 'סוף מעשה במחשבה תחלה', הינו כשרוצין לגלות סוף המעשה להוציא מכח אל הפעל, אז צריכין לעלות ולכלל בתחלת המחשבה, שהוא בחינת כתר, בחינת קמץ, שעל־ידי־זה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל. ועל־כן אז יודעין כי 'ה' הוא האלקים' וכלו אחד, כי כשחוזרין מהבטול בבחינת 'רצוא ושוב' ומוציאין מכח אל הפעל, אז יודעין כי ה' הוא האלקים, כמבאר היטב בדברי רבנו ז"ל (בסימן ד) על פסוק (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים". וזה שאומרים ביום־הכפורים "ה' הוא האלקים" ואחר־כך תוקעין תקיעה אחת, זה מרמז, כי עתה נשלם ויוצא לגמרי מכח אל הפעל, שהיא בחינת יוד בסוף, שהיא בחינת קול פשוט, כנ"ל.