# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/62/8/

וזה שנהגו העולם על־פי גדולי עולם, שלא להתענות בעשרת־ימי־תשובה כי אם עד אחר חצות (עין רמ"א סימן תקפא סעיף ב, ועין מחצית השקל שם סעיף־קטן ז), ואחר־כך אוכלין. וכן שמעתי מרבנו ז"ל שכן ראוי לנהג, הינו כנ"ל, כי הם ימי רצון - ימי חשק, שמדבקין עצמן בהשם־יתברך בחשק גדול מאד שעל־ידי־זה נעשין נקדות כנ"ל. ועל־כן צריכין לתת גבול ומדה להחשק והדבקות שלא יתבטל לגמרי כנ"ל, ועל־כן צריכין לאכל בסוף היום, שזה בחינת מניעה, שעל־ידי המניעה והדבקות והחשק נעשין הנקדות כנ"ל. וזה בחינת ט' נקודין, ט' רקיעין, הינו שהנקדות נעשין על־ידי המניעות שהם בחינת רקיעין, (כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם). ועל־כן קרא הנקדות בשם רקיעין, דהינו היכלות וכלים לקבל בתוכם האור, שזה בחינת רקיע העליון שעל ראשי החיות, שעל ידו נעשין היכלות וכלים על־ידי הרדיפה והמעכב, (כמבאר מזה במאמר 'אמצעיתא דעלמא' בסימן כד).

שיך לעיל