# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/63/

ענין ראש־השנה ויום־הכפורים ותקיעות שופר בראש־השנה

על־פי המאמר "מרכבת פרעה וחילו" וכו' (סימן לח), עין שם היטב.

כי צריך להעלות הדבור ולתקנו, כי מפגם הדבור נעשה רוח סערה וכו', עין שם. ורוח סערה הזה הוא מקטרג גדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות, והוא אחר הדברים וכו'. וצריך לאכפיא סטרא דקץ כל בשר, שהוא רוח סערה הנ"ל תחת הדבור דקדשה וכו'. וצריך להעלות את הדבור לשרשו, שהוא הזרוע, שהם חמש אצבעין שביד שמאל, שהם ה' גבורות, שהם בחינת חמשה מוצאות הפה. והתחלת עלית של הדבור הוא מראשו, הינו מהמבחר האמת שיש בהדבור וכו'. ותקון הדבור הוא על־ידי התורה שלומדין בצר לאדם בעניות ובדחקות, שהוא בחינת לילה שאז 'שולטנותא דקץ כל בשר', וחכמינו ז"ל אמרו (חגיגה יב:): 'הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום', וחסד הוא בחינת בקר דאברהם. ועל־ידי־זה נופלים כל המקטרגים השולטים על הדבור. ואז הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש־ברוך־הוא וכו', וכשמעלה את הדבור לשרשו, הינו לגבורות, ומתחיל לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומעורר את עצמו להשם־יתברך, אזי נכנס אור שרש וכו', ומתחיל לדבר בחמימות שבלב דברי אמת שבלב וכו' בהתעוררות בתשובה ורואה פחיתותו וגדלת הבורא. ואזי נכנס בו בושה גדולה על פשעיו כנגד רב ושליט וכו'. והבושה הזאת עדין אינו בפעל וכו', אבל אחר־כך כשעושה תשובה ומסיר ממנו הטפשות ונתוסף בו שכלו אזי נתגלה הבושה על פניו והבושה הזאת הוא בחינת אור התפלין וכו'. וזה פרוש (משלי ב, ה): "אז תבין יראת ה'" וכו', "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" וכו' (דברים כח, י), ודעת אלקים תמצא וכו'.