# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/63/1/

וזה בחינת ראש־השנה ותקיעות שופר. כי בראש־השנה יוצא המקטרג הגדול (זהר אמור צט:), שהוא בחינת רוח סערה הנ"ל, בחינת "קץ כל בשר" - וצריך לאכפיא אותו תחת הדבור דקדשה, וצריך להעלות ולתקן הדבור, כי עקר יניקתו מהדבור, שהוא בחינת מלכות (תקוני־זהר יז:), שכל עבודתנו בראש־השנה הוא בשביל לגלות מלכותו יתברך, שהוא על־ידי תקון הדבור, שהוא בחינת מלכות, כי הדבור, שהוא בחינת מלכות, נפגם על־ידי חטא אדם־הראשון שפגם בעזות, שהוא פגם הדבור, וכמבאר במאמר הנ"ל לקמן, עין שם היטב. ואנו צריכין בראש־השנה ויום־הכפורים לתקן חטא אדם־הראשון [כמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה פרק ב)], ועל־כן אנו צריכין להעלות הדבור לשרשו ולתקנו כדי לגלות מלכותו יתברך על־ידי הדבור המתקן היוצא בשיר ושבח והלל להקדוש־ברוך־הוא, ולזכות על־ידי הדבור לבחינת בושה, שהוא בחינת יראה שנמשך על־ידי שמכירין את הבורא יתברך על־ידי התשובה, שזוכין על־ידי הדבור (כמבאר ומובן כל זה במאמר הנ"ל).

ועקר עלית הדבור על־ידי התורה שלומדים בצר לאדם בעניות ודחקות, ועל־ידי־זה זוכין לחסד, בחינת בקר דאברהם - וזה בחינת קול שופר, כי שופר הוא בחינת מתן תורה שנתנה בקול שופר, ועל־ידי קול שופר אנו מזכירין זכות התורה, ועל־ידי־זה אנו ממשיכין חסד של אברהם. כי קול שופר הוא בחינת התורה שאנו לומדין בצר ובדחקות, בבחינת (תהלים קיח, ה): "מן המצר קראתי יה", שהוא בחינת מצר השופר. וזה בחינת מתן תורה שהיתה בקול שופר, כי התורה נתנה במדבר בארץ ציה - שזה מרמז שעקר התורה הוא כשמקימין אותה מעני ודחק, שהוא בחינת מדבר ארץ ציה, ועל־כן השופר מזכיר זכות התורה שנתנה במדבר, שהוא בחינת התורה שלומדין בצר ובדחקות, שהוא בחינת מצר השופר כנ"ל, ועל־ידי־זה נמשך חסד לאברהם להכניע סטרא דקץ כל בשר, להכניע כל המקטרגים, כי כל המקטרגים נכנעין על־ידי קול השופר, כידוע, הינו על־ידי חסד לאברהם שמתעורר על־ידי קול שופר, שהוא בחינת זכות התורה שלומדין בצר ובדחקות כנ"ל, ואז כשמעלין הדבור ומתחילין לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות וכו' דברי אמת שבלב וכו'.