# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/63/2/

וזה בחינת תקיעה שברים תרועה. תקיעה - זה בחינת חסד לאברהם (תקוני־זהר פח:), הנמשך על־ידי קול השופר כנ"ל. שברים - זה בחינת גבורות (שם), בחינת "לב נשבר" (תהלים נא, יט), הינו זה שמדברין בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומשברין הלב בהתעוררות בתשובה, וזה בחינת שברים. תרועה - הוא בחינת יעקב (תקוני־זהר שם), בחינת אמת, כמובא (זהר ויצא קסב.). כי עקר עלית הדבור הוא מהמבחר האמת וכו' כנ"ל, וזה בחינת תרועה, שהוא בחינת אמת, כנ"ל.

ועל־ידי כל זה נמשך בושה, שהוא כלליות הגונין. וזה בחינת התאדמות פני התוקע - זהו בחינת כלליות הגונין, בחינת בושה, 'דאזיל חורא ואתי סומקא' (טבע הבושה שהצבע האדם הולך מהפנים ומגיע הצבע הלבן, ואחר־כך שוב הולך הצבע הלבן ומגיע במקומו צבע אדום) (בבא־מציעא נח:), כי עקר התקון על־ידי הבושה (כמבאר שם במאמר הנ"ל). וזהו בחינת היראה הנמשך על־ידי קול שופר, כמו שכתוב (עמוס ג, ו): "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". כי היראה הוא הבושה, כמו שמבאר שם, והיראה הנמשך על כל העולם על־ידי התוקע בשופר, זה בחינת (דברים כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", כי התאדמות פני התוקע זה בחינת הבושה שנתגלה על פניו, ועל־ידי־זה נמשך בושה ויראה על כל המסתכלין עליו, בבחינת "וראו וכו' ויראו ממך" (וכמבאר שם, עין שם).

והתקיעה אחרונה הוא להמשיך המחין לפנים, כי בתחלה הבושה אינו בפעל, אבל על־ידי התשובה מתגלה היראה והבושה על פניו על־ידי שנתוסף לו הכרה בגדלות הבורא יתברך על־ידי התשובה כנ"ל. וזה בחינת תקיעה אחרונה, כי על־ידי השברים תרועה, שהם בחינת תשובה כנ"ל, על־ידי־זה זוכה להבנה יתרה בגדלתו יתברך, ועל־כן כל העולם מתעוררין בתשובה בשעת תקיעת שופר - כי עקר השופר הוא בשביל זה כנ"ל, ועל־ידי־זה נמשך הבנה יתרה, ואז מתגלה הבושה על פניו. וזה בחינת תקיעה אחרונה, בחינת (עמוס ג, ו): "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", הינו היראה והבושה שמתגלה על פניו על־ידי הבנה יתרה שנתוסף לו על־ידי התשובה, שהוא בחינת שברים תרועה כנ"ל, כי השופר הוא בחינת תפלין, בחינת "אם לבינה" (משלי ב, ג), כי שופר הוא בחינת בינה, עלמא דאתי, כידוע. וזה בחינת "אז תבין יראת ה'", (כמבאר שם, עין שם היטב).