# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/64/1/

וזה בחינת ראש־השנה ותקיעות שופר, בחינת "תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו" (תהלים פא, ד). 'איזה חדש שהלבנה מתכסה בו? הוי אומר, זהו ראש־השנה' (ראש־השנה ח.). ואיתא בתקונים (תקוני־זהר תקון כא, נא), 'כד איהו כבדה בחובין כדין אתכסיאת' וכו' עין שם, 'ויהיב לון עיטא לאתערא רחמי' (כאשר השכינה כבדה על ידי העברות של עם ישראל, אזי היא מתכסה ונסתרת וכו', וה' יתברך נותן להם עצה לעורר רחמים), ובמה? בשופר, הדא הוא דכתיב: "תקעו בחדש שופר בכסה" וכו'. כי ראש־השנה הוא תחלת התשובה של כל השנה, כי הוא יום ראשון מעשרת־ימי־תשובה, וזה היום תחלת מעשיך - שנברא בו אדם־הראשון ופגם על־ידי חטאו. וצריכין אנו לתקן חטאו ברבות הזמן, מראש־השנה עד שמיני עצרת, [כמבאר בכתבים]. וכן כל אחד ואחד בפרט צריך לתקן מעשיו ולחזר בתשובה באלו הימים, כדי לזכות להתקרב בתכלית ההתקרבות אליו יתברך ביום שמיני עצרת. וזה בחינת מה שכתוב במאמר הנ"ל, שתשובה הוא בחינת 'כתר' לשון המתנה, כמו שכתוב: "כתר לי זעיר" וכו', בחינת 'הבא לטהר מסיעין לו' - 'אומרים לו המתן', עין שם. כי מחמת חטא אדם־הראשון, וכן כל אחד על־ידי חטאיו אי אפשר להתקרב מיד, ועל־כן צריכין להמתין מראש־השנה עד יום שמיני עצרת, שאז עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים על־ידי התשובה שזכינו לעשות מראש־השנה עד אחר הושענא־רבה. וזה בחינת 'אומרים לו המתן'.