# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/64/3/

וזה נעשה בראש־השנה, שאז חטא אדם־הראשון ופגם בבחינת אדם, ועל־כן צריכין עתה לתקן בחינת 'אדם לשבת על הכסא', כי בראש־השנה הלבנה מתכסה בו, כי עקר התשובה לתקן בחינת אדם, הינו בחינת האלף, שהוא בחינת נקדה התחתונה ונקדה העליונה והוא"ו שבתוך האלף, וזה בחינת חמה ולבנה וכולי (כמבאר כל זה במאמר הנ"ל, עין שם). כי עקר התשובה שיהיה נעשה יחוד בין חמה ולבנה, כי כל החטאים נמשכין מבחינת מעוט הירח, שהיה על־ידי שקטרגה הירח אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד וכו'. וכל אחד על־ידי חטאיו גורם מעוט הירח, חס ושלום, וכן להפך על־ידי מעשים טובים ותשובה ממלאין פגימת הלבנה, כי עושים יחוד בין חמה ולבנה, ועל־כן עקר התשובה הוא לתקן וליחד בחינת נקדה התחתונה ונקדה העליונה, כדי ליחד חמה ולבנה, שזהו עקר התקון של כל החטאים.

וזה בחינת ראש־השנה, כי בראש־השנה הם שני ראשים ביחד, דהינו ראש־השנה וראש־חדש, והם בחינת חמה ולבנה, כי עקר השנים הם לחמה ועקר החדשים הם ללבנה, כי החמה אין לה חדש רק שנה, והלבנה אין לה שנה רק חדשים, כמובא בספרי התכונה (רמב"ם ריש הלכות קדוש־החדש). ובראש־השנה מתקבצים יחד שני הראשים ראש־השנה וראש־חדש, שהם בחינת חמה ולבנה כנ"ל, ואז הלבנה נתכסית, זה בחינת "דם לה'", כי באמת הנקדה התחתונה היא בחינת דבור, כי הנקדה התחתונה היא בחינת 'מלכות - פה' (תקוני־זהר יז.), שמשם עקר הדבור. אך כשרוצין לעשות תשובה, אז צריכין להמשיך הנקדה התחתונה על־ידי דמימה ושתיקה, כי אז היא מתכסית למעלה, בבחינת 'כד איהי כבדה בחובין היא אתכסיאת'. וזה בחינת 'איזה חדש שהלבנה מתכסית בו', כי הדבור בחינת נקדה התחתונה עולה ונתכסה ונתעלם בנקדה העליונה שהיא בחינת שתיקה. וזה בחינת (ערובין מ:): 'זכרון אחד עולה לכאן ולכאן', כי הלבנה שהיא בחינת ראש־חדש, נכלל בראש־השנה, שהוא בחינת חמה.

ועל־ידי התשובה שמתחילין בראש־השנה, בבחינת "דם לה'", שזהו בחינת שופר - על־ידי־זה ממשיכין הנקדה התחתונה, כי כשנקדה התחתונה, בחינת לבנה נכללת ונתכסית למעלה אזי אינה נכרת כלל. ואז לא נכר תמונת האלף וכו', ועל־ידי שאנו מקימין בחינת "דם לה'", על־ידי־זה נמשך ומאיר עלינו בחינת הנקדה התחתונה ועל־ידי קול השופר נעשה בחינת רקיע כלליות הגונין, כי הקול כלול מאש, מים, רוח (זהר בא מג:). והוא בחינת וא"ו שבתוך האלף, כי הקול הוא בחינת וא"ו (זהר נשא קכא:), בחינת יעקב, בחינת "הקל קול יעקב", והנקדה העליונה זה בחינת ראש־השנה, שהוא בחינת חמה, וזה בחינת השופר בעצמו.

כי השופר הוא בחינת בינה, בחינת תשובה, בחינת אהיה (תקוני־זהר, תקון סט, קיד.), שהיא בחינת נקדה העליונה. ואזי נעשה אדם לשבת על הכסא, ואז יוצא משפטנו מלפני המלך היושב על הכסא יתברך שמו, כי אנו נכללין בו יתברך ומתדמין אליו יתברך, כי נתתקן על ידינו, כביכול, בחינת 'אדם לשבת על הכסא', כנ"ל.