# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/64/4/

ועל־כן השופר מקבץ כל הנדחים והנאבדים, כמו שכתוב (ישעיה כז, יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים והנדחים" וכו'. כי הנקדה התחתונה הנ"ל הנעשה על־ידי הדמימה והשתיקה, זה בחינת "ואציעה שאול הנך", (שהיא בחינת חיריק דס"ג, כמובא שם במאמר הנ"ל, עין שם היטב). כי באמת יש בני אדם שרחוקים מאד מאד מהשם־יתברך בתכלית הרחוק ומנחים בשאול תחתיות ממש. וכשמתעוררים ורוצים לעשות תשובה - אין להם שום עצה ותחבולה, וצריכים רק לקים בחינת "דם לה'", וצריכים לצעק מעמק הלב להשם־יתברך בבחינת קול שופר הנ"ל, ועל־ידי בחינה זו, בחינת "דם לה'", שהוא בחינת שופר - על־ידי־זה יכולים להתקרב ולחזר להשם־יתברך אפלו הרחוקים מאד, כי השם־יתברך מלא רחמים ואף־על־פי שהם רחוקים כל כך עד שאינם יכולים לדבר שום דבור הגון לפני השם־יתברך, אף־על־פי־כן הם מחיבים לבלי ליאש עצמן חס ושלום, חס ושלום, רק לצפות לתשועת ה', בבחינת (איכה ג, כו): "טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'", בבחינת ישב בדד וידם כי נטל עליו (שם ג, כח). כי על־ידי הדמימה והשתיקה זוכה לקבל מנקדה העליונה שמאירה בנקדה התחתונה, וזה בחינת 'כי נטל עליו'. ועל־כן על־ידי השופר שהוא בחינת "דם לה'"; שאין יכולים לדבר כלל, רק שצועקים מעמק הלב על־ידי־זה נתקים "ואציעה שאול הנך"; שיכולים למצא את השם־יתברך אפלו בשאול תחתיות, חס ושלום, ומשם יכולים להתקרב אליו כל הנדחים והנאבדים.