# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/64/8/

ואז זוכין להיות אדם, בחינת 'אדם לשבת על הכסא', בחינת (בבא בתרא עג:): 'עתידין ישראל לתן עליהם את הדין', דהינו שישראל יהיו למעלה מכל האמות, והם בעצמם ישפטו את כל הדינין ויתנו הדין על כל האמות, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. וזה בחינת סכות, שאז מקריבין ישראל שבעים פרים בשביל שבעים אמות (סכה נה:), ואז נכר חבתן של ישראל לפני המקום ברוך־הוא - שישראל נותנין פרס לכל האמות, כי אין להם רק מה שאנו נותנים להם, כי אנו למעלה מכלם, וכמבאר היטב בזהר הקדוש (אמור קג:). וזה בחינת עתידין ישראל לתן 'עליהם' וכו', כי אנו נותנין עליהם את הדין והמשפט כפי מה שאנו רוצין, כי הכל מאתנו כנ"ל. וכל זה אנו זוכים על־ידי מצות סכה - על־ידי בחינת ונפיק, שעל־ידי־זה מבררים מקומות החיצונים ומכניעים אותם לגמרי ומעלין הקדשה מהם, ואז כשמכניעים אותם במקומם - אז אנו זוכים לשפט אותם ולדון אותם כרצוננו, מאחר שכבר נכנעו כלם תחתנו.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י במדבר כט, יח): שמתמעטין והולכין כפרי החג - כי בזה שאנו מקריבין עליהם שבעים פרים כדי שיהיה להם איזה קיום באמת - זהו מפלתם, בבחינת (משלי כה, כא־כב): "אם רעב שנאך האכלהו לחם וכו', כי גחלים אתה חתה על ראשו", כי על־ידי־זה הם כלים והולכים - כלים והולכים לגמרי, וזהו שמתמעטים והולכים כפרי החג - כי דיקא על־ידי פרי החג שמקימים אותם - על־ידי־זה מבררים הקדשה מהם בכל פעם, וזהו עקר מפלתם. וזהו ממש בחינת ונפיק הנ"ל - שמבררין הקדשה ממקומות החיצונים כנ"ל, ואז ישראל למעלה מכל האמות ונותנים הדין והמשפט עליהם כרצונם. וזה בחינת 'אדם לשבת על הכסא' שזוכים על־ידי בחינת סכה, כי על־ידי בחינת ונפיק, שזה נעשה על־ידי שיוצאין מן הבית כדי לישב בסכה כנ"ל כדי לברר כל מקומות החיצונים, להכניע כל השבעים אמות תחת ישראל - זה בחינת (תהלים מז, ד): "ידבר עמים תחתנו" הנאמר במאמר הנ"ל, עין שם היטב.

וזה בחינת נקדה התחתונה (כמבאר שם, עין שם). כי בחינת ונפיק הוא בחינת נקדה התחתונה - בחינת חיריק (עין שם היטב), ואז כשיוצאין לחוץ אזי נכנסין בסכה, כי סכת שלם בחינת 'אימא דמסככא על בנין' - מגנת עלינו וסוככת עלינו ועוזרת אותנו להכניע כל החיצונים ולברר כל הקדשה מהם, ואז זוכין על־ידי־זה, על־ידי בחינת ונפיק - לעליה גדולה לבחינת סכה, שהוא בחינת מקיפים, וכנ"ל:

וזה בחינת נקדה העליונה, כי סכה שהיא בחינת 'אימא דמסככא', בחינת (משלי ב, ג): "אם לבינה" - זה בחינת תשובה (זהר ויקרא יז.), בחינת כתר, בחינת נקדה העליונה (כמו שכתוב שם).

וזהו בחינת מה שמבאר שם בענין השלש מצוות שנצטוו ישראל, להכרית זרעו של עמלק (סנהדרין כ:) - זה בחינת נקדה התחתונה, בחינת "ידבר עמים תחתנו", עין שם. כי עמלק הוא הפך בחינת סכה, כי סכה זה בחינת ענני כבוד שסככו על ישראל במדבר כנ"ל, ועמלק היה רודף אחר הנחשלים - אותן שהיה הענן פולטן (תנחומא תצא י), נמצא, שענני כבוד בחינת סכה מציל ומכניע את בחינת עמלק, כי עמלק אין לו כח רק כשאין חס ושלום, בחינת סכה - דהינו ענני כבוד בשלמות, כמו שכתוב (במדבר כא, א): "וישמע הכנעני מלך ערד" וכו', ופרש רש"י שהוא עמלק ששמע שנסתלקו ענני כבוד, ועל־כן בא על ישראל, כי אין לו כח רק כשאין ענני כבוד בחינת סכה מסככין על ישראל חס ושלום. נמצא, שסכה מכניע בחינת עמלק, ועל־כן על־ידי סכה מכריתין זרעו של עמלק, ועל־ידי־זה נעשה בחינת נקדה התחתונה, בחינת חיריק, בבחינת "ידבר עמים תחתנו" וכו', וכנ"ל. וסכה בעצמה שהיא בחינת בינה תשובה כנ"ל - זה בחינת נקדה העליונה וכו', וכנ"ל.

והוא"ו שבתוך האלף שהיא כלליות הגונין - זה נעשה על־ידי בחינת הארבעה מינים שבלולב, שהם כלולים מגונין סגיאין (מצבעים רבים), כי אתרג יש בו טעם וריח, ולולב יש בו טעם ולא ריח, והדס - ריח ולא טעם, וערבה - לא טעם ולא ריח, והם בחינת בעלי תורה ומצות ובעלי תורה בלא מצות וכו' כמובא (ויקרא רבה ל, יב). וזה בחינת כלליות הגונין, כי הארבעה מינים כוללים כל הגונין שיש בישראל - שהם כלולים מגונין סגיאין, בבחינת "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג), והארבעה מינים כלולים מכל הגונין שיש בישראל כנ"ל, וזה בחינת וא"ו - שהוא בחינת כלליות הגונין, כמו שמבאר שם. ועל־כן עקר הברכה 'על נטילת לולב', שהיא בחינת וא"ו (זהר פנחס רנה:) - בחינת (משלי י, כה): "צדיק יסוד עולם", שהוא בחינת וא"ו.

ועל־כן מנענעין עם הלולב ומיניו למעלה ולמטה ובארבע רוחות, כי הלולב שהוא בחינת וא"ו, כנ"ל - הוא מקשר נקדה התחתונה עם נקדה העליונה - שהם בחינת (תהלים קלט, ח): "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך". וזה שמנענעין עם הלולב ומיניו למעלה ולמטה וכו' - 'כדי שתמליכהו למעלה ולמטה' וכו' - להורות ולגלות כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים קג, יט) - למעלה ולמטה ובארבע רוחות, בבחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", כמו שכתוב (ירמיה כג, כד): "הלא את השמים והארץ אני מלא נאם ה'".

וזהו שמקשרים ערבי־נחל עם הארבע מינין - שהם מרמזין על פושעי ישראל שאין בהם לא תורה ולא מצות, כי על־ידי לולב ומיניו שמגלין כי מלכותו בכל משלה, ואפלו בשאול תחתיות יכולין למצא את השם־יתברך בבחינת "ואציעה שאול הנך" - על־ידי־זה יכולין לקשר אל הקדשה ולהחזיר למוטב אפלו הפושעי ישראל, בחינת "ערבי־נחל", כי מלכותו בכל משלה וכו' כנ"ל, וכל זה נעשה על־ידי סכה וארבע מינים, כנ"ל.

ועל־כן נוהגין לטל הלולב בסכה (פרי עץ חיים, לולב, פרק ג), כי הלולב הוא בחינת וא"ו - שמקשר נקדה התחתונה, שהם בחינת הקדשות הנפולות השוכנים בחוץ, שהם בבחינת (ישעיה סו, א): "והארץ הדם רגלי" - 'דא חיריק' (עין תקוני־זהר ז.), בבחינת סכת דוד הנופלת (עמוס ט, יא). ועל־ידי הלולב, שהוא בחינת וא"ו, מקשרים אותן לבחינת נקדה העליונה שהוא בחינת סכת שלם 'אימא דמסככא על בנין' - ועל־ידי־זה מקימין ומרימין כל הקדשות לשרשם, ומקימין "סכת דוד הנופלת", ואז נשלם בחינת 'אדם לשבת על הכסא', ואזי ישראל נותנין הדין והמשפט על כל האמות, כי הם למעלה מכלם, כי בסכות ישראל נותנין להם פרס ומזון, כפי רצונם של ישראל, שזהו בחינת השבעים פרים שמקריבין עליהם, כמובא בזהר וכו', וזהו בחינת עתידין ישראל לתן עליהם את הדין וכו', וכנ"ל: