# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/65/17/

ועל־כן בשבת אין תוקעין בשופר (ראש־השנה כט:), כי שבת הוא למעלה מהזמן, כנ"ל, ואז אין צריכין לתקע בשופר שהוא בחינת בטול הזמנים, כי אז אין צריכין לבטל, כי אז הוא למעלה מהזמן, כנ"ל. וזה מה שאמרו רבותינו ז"ל (שם): ש תקיעת שופר הוא חכמה ואינה מלאכה, כי באמת תקיעת שופר אינה מלאכה כלל, שהוא בחינת זמן, כי כל המלאכות הם בששת ימי המעשה - שהוא עקר הזמן, ששם כל הצמצומים של כל המלאכות שהם במקום ובזמן, אבל תקיעת שופר הוא חכמה ואינה מלאכה, כי הוא למעלה מהזמן ששם כל המלאכות כנ"ל, כי הוא חכמה, בחינת שלמות הדעת, שהוא בחינת למעלה מהזמן, שהוא על־ידי שלמות הדעת, כנ"ל. ומפני מה אין תוקעין בשבת? גזרה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (שם). כי באמת תקיעת שופר הוא חכמה ואינה מלאכה - שזהו בחינת למעלה מהזמן, ואם כן, מדוע יהיה אסור לתקע בשבת? אך הטעם משום שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, כי שבת בעצמו הוא למעלה מהזמן, ואז אין שום ברור, ועל־כן אסור לתקע בשבת, שהוא בחינת שמבררין ומעלין הזמן לבחינת למעלה מהזמן - ובשבת אסור לעסק בזה, כי שבת בעצמו הוא למעלה מהזמן, ואם יתקע בשופר בשבת, שזהו בחינת ברור - שמברר ומעלה הזמן לבחינת למעלה מהזמן - אז חיישינן שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, הינו שמא יכנס ברשות הרבי ם ויעבירנו שם, כי שם ברשות הרבים עקר הברור - לברר מרשות הרבים לרשות היחיד, שזה כל עבודתנו בימי החל, לברר ולהעלות הניצוצות הקדושים מרשות הרבים לרשות היחיד (עין תקוני־זהר, תקון מח, נה:), ובשבת אסור לעסק בזה על־ידי עבודות ומלאכות, כי אז אין שום ברור, כידוע, ועל־כן אסור לתקע בשבת מחמת גזרה זו, כי שבת הוא למעלה מהזמן, ואז אסור לתקע בשופר להעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן, כי אז אין ברור וכו', כנ"ל. וזה בחינת (שמות כ, ח): "זכור את יום השבת לקדשו" - 'זכור' דיקא, בחינת למעלה מהזמן. וזהו 'זכרהו מאחד בשבת', כדי לקשר ולהעלות ששת ימי המעשה שהם בחינת זמן - לבחינת שבת שהוא למעלה מהזמן, כנ"ל. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: