# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/65/2/

וזה בחינת המתקת גבורת יצחק שממתיקין בראש־השנה על־ידי בחינת אברהם ויעקב, כמו שכתוב בזהר הקדוש (אמור ק.): 'דאברהם ויעקב אחידין ביצחק דלא יוקיד עלמא חס ושלום' וכו' (שאברהם ויעקב אחוזים ביצחק כדי שהוא לא ישרף את העולם). כי גבורת יצחק זה בחינת זמן כנ"ל, וחסד אברהם זה בחינת למעלה מהזמן, כנ"ל.

כי איתא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סא תנינא) שעקר הזמן הוא מחמת שאין הדעת בשלמות, וכל מה שהדעת נקטן ביותר נדמה יותר שיש זמן, אבל כשיש דעת נתבטל הזמן וכל מה שנתגדל הדעת ביותר יודעין שאין זמן כלל עד שיוכל על־ידי שלמות הדעת בתכלית לזכות לבחינת למעלה מהזמן לגמרי. ועל־כן בשנה, שאז הדעת נסתלק לגמרי ולא נשאר רק כח המדמה - אז נדמה להאדם שברבע שעה עוברים כמה שנים, כמו שנדמה בחלום, נמצא, שאז רבע שעה היא שבעים שנים, כי מחמת חסרון הדעת נדמה שאפלו רבע שעה הוא זמן גדול, ואחר־כך כשמתעוררים מהשנה אז רואים שזה הזמן שנדמה בחלום שהוא כמה וכמה שנים באמת אינו רק רבע שעה, נמצא, שנקטן הזמן על־ידי הדעת, וכמו כן למעלה למעלה, מה שהדעת יותר גדול - נקטן גם הזמן, שנדמה אצלנו בהקיץ שהוא זמן גדול, ושם במקום שהדעת יותר גדול נקטן הזמן יותר, וכן למעלה למעלה, עד תכלית שלמות הדעת ששם הוא למעלה מהזמן לגמרי וכו' עין שם. וכן במקום, שכל מה שהדעת יותר גדול - נקטן המקום ביותר וכו' (עין שם כל זה היטב בלקוטי תנינא בסימן סא).

נמצא, שעקר הזמן הוא בבחינת חסרון הדעת, ולהפך - בטול הזמן הוא על־ידי שלמות הדעת. וחסרון הדעת הוא בחינת דינים, כי כל מה שהדעת נשלם יותר נגדל החסד והרחמנות ביותר, [כמבאר כמה פעמים בדברי רבנו ז"ל (סימנים לא, כא)]. ועל־כן עקר הזמן הוא בבחינת גבורת יצחק, שמשם משתלשלין הדינים שהם בבחינת חסרון הדעת, שעל־ידי־זה נגדל הזמן ביותר, ולהפך, אברהם - שהוא בחינת אהבה וחסד (זהר בראשית מז.), שהוא בחינת הגדלת הדעת, כי 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' (תקוני־זהר, תקון ע, קכט.), על־כן היא בבחינת בטול הזמנים, כנ"ל.

וזה בחינת מה שמובא שם בראשי פרקים הנ"ל, פסוק "בצר לך וכו' באחרית הימים וכו' ושבת" וכו', כי 'אחרית הימים' זה בחינת זמן, ששם בזמן שיך לומר 'אחרית הימים', ושם עקר אחיזת הדינים, חס ושלום, כנ"ל. וזהו "בצר לך ומצאוך וכו' באחרית הימים", באחרית הימים דיקא שהיא בחינת תקף הזמן, שהוא בחינת הסתלקות הדעת שהוא בחינת גבורות ודינים, חס ושלום, בחינת "בצר לך" וכו', ואז צריכין לעשות תשובה כדי לזכות לבחינת למעלה מהזמן שזוכין על־ידי התשובה, כנ"ל, ועל־ידי־זה נמתק הזמן ועולה למעלה מהזמן, ואזי נמתקין כל הדינים, בחינת "בצר לך" על־ידי הדעת שנתגדל שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו', כנ"ל. וזה "בצר לך וכו' באחרית הימים" דיקא כנ"ל, אז "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו" דיקא, כנ"ל, הינו שתעשה תשובה, ואז תזכה לבחינת למעלה מהזמן ותזכה לשמע הקול כנ"ל, ואז נמתק הכל, כנ"ל: