# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/65/6/

כי קרני בהמה הם יוצאים ממותרות המח שלהם כנראה בחוש, ומח הבהמה מגשם כל־כך, עד שממותרות המח יוצאים קרנים גשמיים, כי האדם שהוא בר דעת, כשזוכה לשלמות הדעת, עד שהדעת נגדל כל כך, עד שכלי המח אין יכולים לקבל הגדלת הדעת, אזי זה המח שאינו יכול לכנס לפנים הוא בבחינת מקיפים, וזהו בחינת קרנים, בחינת קרון עור הפנים כמו שזכה משה רבנו (שמות לד, כט), אבל הבהמה שאין לה דעת, אזי נעשה ממותרי המח קרנים ממש. כי באמת הדעת הוא למעלה מהזמן למעלה מהמקום, כי למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום הם בבחינה אחת, כמובן בדברי רבנו המובא לעיל, ועל־כן מקיפי האדם שהם עקר שלמות הדעת - אינם יכולים להתלבש בזמן והמקום כלל, אבל בבהמה נעשים ממותרי המחין שאינם יכולים לכנס במח - הם בוקעים ויוצאים ונעשים מהם קרנים גשמיים ממש שאין בהם שום חיות וטעם כלל - רק חמר מגשם ביותר. ובראש־השנה לוקחין קרן השופר שהוא קרן היובל - ומגלין משם דיקא "הקל קול יעקב" שהוא הקול שופר, כי עכשיו נמתק ועולה בחינת קרן בהמה, בחינת מקום וזמן העדר הדעת, בחינת שנה, בחינת גבורות יצחק - נמתק ועולה לבחינת "אברהם אהבי", בחינת למעלה מהזמן, בחינת התעוררות השנה, ומשם דיקא נשמע הקול קול יעקב וכו', כנ"ל: