# הלכה ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/

ענין ראש־השנה

על־פי מה שכתוב (בסימן יב) בלקוטי תנינא על פסוק (בראשית כב, ז): "ואיה השה לעלה", עין שם היטב היטב:

וכל זה בחינת ראש־השנה. כי ראש־השנה הוא יום ראשון לעשרת־ימי־התשובה, ועקר התשובה הוא על־ידי המבאר בתורה הנ"ל - על־ידי שדורש ומבקש ומחפש וצועק ושואל וכו' איה מקום כבודו וכו', כמו שמבאר במקומו בסימן הנ"ל. כי זה יכול כל אדם להבין, שלרב בני אדם שאינם גבורי כח כראוי - קשה להם מאד לשוב בתשובה, כי מאחר שכבר התגבר עליהם יצרם ולא התגברו לכבש אותו, על־כן מאחר שכבר נלכדו מה שנלכדו - בודאי קשה להם לשוב בתשובה, ובפרט שיש שירדו ונפלו מאד, עד שלבם בבחינת (תהלים לח, יא): "לבי סחרחר" המבאר שם - שהקלפה שנדבק בהם בעוונותיהם, מעקמת ומסבבת הלב בעקומים וסבובים ובלבולים הרבה, וכמו שאמר אז בפרוש בלשון אשכנז: עס פר דרייט דאס הארץ - (שמעקם ומסובב את הלב) - על־כן עקר עצתם ותקנתם הוא על־ידי דרך המבאר בתורה הנ"ל, שאף־על־פי שנפלו למקומות המטנפים ששם נעלם כבודו מאד, אף־על־פי־כן יחפשו ויבקשו את השם־יתברך תמיד, וישאלו וידרשו בכל עת 'איה מקום כבודו' וכו', (כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל) - ועל־ידי־זה בודאי סוף כל סוף יזכו למצא אותו יתברך, ותתהפך הירידה הגדולה לעליה, בבחינת 'ירידה תכלית העליה', שזהו בחינת "ואיה השה לעלה", (כמו שכתוב שם).

ועל־כן בראש־השנה, שהוא ראשון לתשובה, שצריכין להתחיל בתשובה, - על־כן צריכין מאד בחינה זאת, לדרש ולבקש 'איה' וכו' כנ"ל. וזה בחינת השופר של ראש־השנה. כי עקר השופר הוא שופר של אילו של יצחק, כמובא (ראש־השנה טז.). ואילו של יצחק, שהוא סוד השופר, נתהוה ונמשך רק על־ידי בחינת 'איה' הנ"ל, כמובן עתה בפרשת העקדה, שעל־ידי ששאל יצחק "ואיה השה לעלה" נתהוה אחר־כך האיל שיקרב תחתיו, שהיה נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב, יג) דיקא - שמרמז על קרן היובל (יהושע ו, ה), בחינת שופר. נמצא, שקרן השופר נתהוה על־ידי בחינת "ואיה השה לעלה" הנ"ל, על־כן תוקעין בראש־השנה בשופר, כי אז בראש־השנה הוא התחלת התשובה כנ"ל, שעקרה הוא על־ידי בחינת 'איה' הנ"ל, שהיא בחינת שופר וכנ"ל, כי מחמת שהשופר נמשך משם, על־כן יש כח בקולו לעורר כל אדם שישים אל לבו לזכר תכליתו הנצחי, וסוף כל סוף מה יהיה ממנו? ואם אף־על־פי־כן קשה לו לשוב בתשובה - על כל פנים ילך בדרך הנ"ל, לבלות ימיו לדרש את ה' - לבקש בכל יום תמיד 'איה מקום כבודו וכו', כנ"ל, כי זה עקר התשובה כנ"ל, וכמו שכתוב (דברים ד, כט): "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" וכו' - ובקשתם משם דיקא. וכן מסים שם בפסוק: "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". וכמו שמובא בשם ה בעל־שם־טוב ז"ל (מאור־עינים, לקוטים; דגל־מחנה־אפרים, פרשת חקת): "ובקשתם משם" - 'משם' דיקא, מכל מקום שירד ונפל לשם אפלו לבחינת מקומות המטנפים - 'משם' דיקא צריכין לבקש בכל לבבו ובכל נפשו את השם־יתברך בבחינת 'איה' הנ"ל: