# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/1-2/

בראש־השנה על־ידי התשובה שהוא בחינת בקשת וחפוש 'איה' - על־ידי־זה עולין בתכלית העליה לבחינת 'איה', בראשית־מאמר־סתום - ששם כלולים כל העשרה מאמרות וכו' כנ"ל. אבל כשעולין לשם צריכין לחזר ולהמשיך משם קיום העולם, שהוא על־ידי התגלות המדות מחכמה עד מלכות, שהם בחינת עשרה מאמרות - עד שיתגלה לעין כל כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג), ומלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט), כמו שמבקשין על זה בראש־השנה הרבה.

וזה בחינת הנסירה המובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה) - שעוסקין בעשרת־ימי־תשובה לנסר ולתקן כל מדה ומדה, וכדי לגלות מלכותו לעין כל, ולא תהיה עוד המלכות בבחינת הסתרה והעלמה וכו'. ועקר התקון על־ידי שזוכין להמשיך חדושי תורה משם, מבחינת 'איה', שהוא בחינת 'בראשית', שהוא התחלת התורה, שמשם נמשכת כל התורה כלה שכלולה בעשרת הדברות שהם כלולים מתרי"ג מצוות, שהם בחינת תרי"ג עטין דאוריתא (זהר יתרו פב:), שבהם כלולים כל העצות דקדשה לכל אחד ואחד איך ימלט נפשו מני שחת, [וכמבאר בהתורה אי"ה הנ"ל], שעל־ידי הבקשה והחפוש איה, שזה עקר התשובה, על־ידי־זה זוכין לחדושי תורה (כמובן שם בסוף התורה הנ"ל).

וזה בחינת עשרת־ימי־תשובה, שבהם עוסקין בתשובה, עד שממשיכין בעשרת־ימי־תשובה עשרת הדברות שנתנו ביום כפור, שהוא גמר עשרת־ימי־תשובה. ועל־כן מבקשים: השיבנו אבינו לתורתך וכו', כי זה עקר התשובה - שיעלה על־ידי התשובה לבחינת 'איה', עד שימשיך משם תורה וכו', כנ"ל. ועל־כן אז ביום כפור עקר סליחת וכפרת העוונות, כי אז נתהפכין העוונות לזכיות, בבחינת (ירמיה נ, כ): "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו" וכו' (כמו שמבאר בהתורה "חותם בתוך חותם", סימן כב), כי על־ידי העוונות, שהם בחינת מקומות המטנפים - על־ידי־זה התעורר לבקש ולחפש 'איה' וכו', עד שעלה לשם ונעשה על־ידי־זה חדושי תורה, וכנ"ל, ואחר־כך ממשיכין משם עצות הנמשכין מתרי"ג עטין דאוריתא הכלולים בעשרת הדברות שקבלנו ביום־כפור.

וזה בחינת סכות, שמשם כל העצות טובות, בבחינת ופרס עלינו סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך. וזה בחינת הארבעה מינים, שהם בחינת כלליות התרי"ג מצוות, שבהם כלולים כל העצות טובות דקדשה, וכמובא (ארח־חיים, סימן תרמה, באר־היטב, סעיף־קטן ט), שאתרוג גימטריא תר"י, והשלש מינים של האגדה שהכל עולה תרי"ג: