# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/10/

וכל זה צריך באור הרבה - ולה' הישועה, אך החפץ באמת יכול להוציא גם מדברינו אלה הרבה התעוררות ועצות אמתיות ועמקות מאד. וצריך שיעין היטב היטב בכל התורות הנ"ל לעין בהם לעובדא ולעצות טובות, ואז ימצא בודאי דרך ונתיב להתחיל גם עתה - להתחזק בבקשה וחפוש 'איה' הנ"ל עד ירחם מן השמים:

כי באמת הכל ממנו יתברך, כמו שכתוב (איוב מא, ג): "מי הקדימני ואשלם". וכמו שכתוב (דברי הימים־א כט, יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" וכו', אך אף־על־פי־כן צריכין על כל פנים איזה אתערותא דלתתא, כי כל העולם עם כל העולמות עד אין מספר התלויים בזה העולם בזה האדם - הכל נברא רק בשביל זה, כידוע. וכלל דאתערותא דלתתא הוא בחינת צדקה, שהוא בחינת עשיה, בחינת ידים, בחינת (ישעיה לב, יז): "מעשה הצדקה", בחינת (דברים טו, ח): "פתח תפתח את ידך לו" (דברים טו, ח), ועקר הצדקה הוא כשזוכין לתן לזה שמקבלין ממנו, שהוא זה שהתפאר שהוא עקר הבעל צדקה - שמכל מי שמקבל הוא נותן לו וכו', שזהו בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא־רבה לד, ח), 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית'.

אבל צריכין לבקש מהשם־יתברך מאד ולהרבות בצדקה מאד מאד לשם שמים עד שיזכה למצא עני הגון כזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:), שמא תאמר כל הבא לקפץ קופץ, תלמוד לומר, "מה יקר חסדך אלקים". כי יש הרבה שמקלקלים יותר על־ידי הצדקה שלהם (כמבאר בסימן טו הנ"ל). וגם כל העבדות ומעשים טובים שעושים, הכל נקרא בשם 'צדקה', כמו שכתוב (דברים ו, כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות" וכו', אבל כל ההתחלות הוא ממצות צדקה ממש (וכמו שמבאר בהתורה "ואת הערבים" בסימן ד' לקוטי חלק ב), וכמו שנוהגין כל ישראל שקדם התפלה נותנין צדקה (ארח־חיים, סימן צב, סעיף א) ובפרט קדם ראש־השנה ויום־כפור ועשרת־ימי־תשובה מרבין בצדקה מאד, כי צדקה לעני הגון הנכלל בהבעל־כח הנ"ל - משם עקר ההתחלה, כנ"ל: