# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/11/

וגם מי שהוא עני גדול ואין לו מעות לתן צדקה, אף־על־פי־כן צריך גם הוא לתן איזה דבר מעט מה דאפשר לעני הגון וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יורה דעה, סימן רמח, סעיף א) שאפלו עני יתן צדקה וכו'. כי מנחת העני יקרה מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא־רבה ג, ד־ה), והעקר הוא שמה שסובל טרחות ויגיעות ושפיכות דמים ובזיונות להתקרב אל האמת, זה עקר הצדקה, בחינת אתערותא דלתתא הנ"ל, כי באמת הצדיק אינו צריך כלל להעולם בשביל עצמו, כי אדרבה! ממנו כל ההשפעות וכל העשירות שבעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כד:): 'כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין' וכו'. רק צריכין לתן לו צדקה בשבילנו, בשביל תקוננו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות־רבה לא, ה) על פסוק (תהלים סא, ח): "חסד ואמת מן ינצרהו" וכו'. ועל־כן כל מה שנותנין לו - מקבלין ממנו אלפי אלפים ורבי רבבות יותר בעולם הזה ובעולם־הבא, על־כן גם כל מי שטורח בגופו לשמשו ולהתקרב אליו - נקרא צדקה, בחינת אתערותא דלתתא, כי הצדיק מתעלה ומתגדל מאד על־ידי אתערותא דלתתא של ישראל הטורחים בגופם וממונם להתקרב אליו ונחשב לנו לצדקה וכו'. וכל זה בכלל מה שכתוב אצל התורה 'ואת הערבים' הנ"ל, שגם כשמקנאין קנאת ה' צבאות נחשב לצדקה וכו', ועל־כן זה שזכה להתעורר עד שבא להתקרב אל הצדיקים וכשרים אמתיים, נמצא, שיש לו בחינת אתערותא דלתתא וכנ"ל - תכף יש לו לשמח מאד בזה, ועל־ידי־זה יזכה לישוב הדעת, שעל־ידי־זה ישוב אל ה', והעקר על־ידי הבקשה והחפוש אי"ה וכו', וכנ"ל: