# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/4-2/

וזה בחינת סכות וארבעה מינים. וכלל הדבר, כי בחדש הקדוש הזה מראש־השנה עד שמיני עצרת עוסקין בתקון מלכות – אמונה (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה, פרק ג), שהיא בחינת בת־מלך הנ"ל שברחה לתוך העשר־חומות של מים שצריכין להוציא ממנה, כל העשרה מיני חצים וכו', שזה נעשה על־ידי התשובה שעושין בעשרת־ימי־תשובה מראש־השנה עד יום כפור, ואחר־כך נכנסין בסכה, שהיא בחינת ענני כבוד.

"ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב, ו), 'אד יעלה מן הארץ' - זה בחינת אתערותא דלתתא, בחינת צדקה, ומזה נעשין עננים ששופכין מימי השפע והדעת, שהם נמשכין בשרשן מבחינת העשר חומות של מים, שעל־ידי־זה יש כח בהעננים לסבל המים שלא יצאו בשטף, חס ושלום, שלא יחריבו העולם, שבזה מתפאר השם־יתברך מאד בכמה מקומות, וכמו שכתוב (איוב לח, כה): "מי פלג לשטף תעלה", שאפלו אם שתי טפות היו יוצאים כאחד היו מחריבין העולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא־בתרא טז.), וכל מתן־תורה וכל התגלות אלקותו להנביאים וכלל ישראל היה על ידי עננים, כמו שכתוב (תהלים צט, ז): "בעמוד ענן ידבר אליהם". וכמו שכתוב בכמה פסוקים, כי המים - הם בחינת דעת (סימן ה' תנינא). ומהם התחלת הבריאה, כי מתחלה היה העולם מים במים וכו'.

ועל־כן לא נזכר בריאת המים. כי נמשכין מהמאמר סתום בראשית, ובהם היה כלול כל הבריאה, כמו שכתוב: בראשית ברא וכו', ורוח אלקים מרחפת על פני המים וכו', ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים וכו', יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וכו' - שכל זה נמשך מהעשר־חומות של מים הנ"ל, שהם כנגד העשרה מאמרות שעל ידם נתהוה כל הבריאה בתוך המים על־ידי הצמצומים שהם בחינת חומות הנ"ל, כי "כלם בחכמה עשית" (תהלים קד, כד), שהוא בחינת מים, אך אי אפשר לקבל רבוי החכמה כי אם על־ידי הצמצומים בחינת חומות הנ"ל, וכשפוגמין בהם על־ידי עוונות, חס ושלום, נתהוה מהם החצים הנ"ל, כי יש חצים דקדשה בבחינת (שם קכז, ד): "כחצים ביד גבור" וכו', בחינת התפלה שעקרה בעשרה, שהיא בחינת דריכת הקשת, שמוציא חצים שהם דבורי התפלה (כמו שמבאר בסימן פג בלקוטי תנינא). וזה בחינת התקיעות שסימנם קש"ת (זהר פנחס רל:), וכשדור המבול פגמו בעוונותיהם - גרמו שנתקלקלו החומות של מים הנ"ל, ומשם היה המבול, אבל חס ושלום, שיתקלקלו לגמרי, כי אי אפשר לקלקלם בשום אפן רק בערכם נתקלקלו כדי להפיצם, אבל בחמלת ה' המשיך כח החומות המעכבים המים לתוך תבת נח, שעל־ידי־זה נתקים העולם, כי סוד תבת נח נמשך מהחומות הנ"ל. ואחר־כך נשבע ה' שלא יביא עוד מבול בזכות הצדיקים, ואז הבטיח (בראשית ט, יד): "ונראתה הקשת בענן" וכו' - הקשת דקדשה שמוציא חצים דקדשה, והוא נראה בענן - שעל ידו כל התגלות התורה וכו'. ועל־כן מזכירין ענין תבת נח בראש־השנה בתחלת ברכת זכרונות, כי כל הבחינות הקדושות קשורים זה בזה וכלולים זה בזה, כידוע בכל דרכי חכמת האמת:

ועל־כן בסכות עוסקים בתקונים הנעשים על־ידי התשובה של עשרת־ימי־תשובה - שעל־ידי־זה הוציא החצים וכו'. ועל־כן בחג עוסקים בתקון המים, שזה סוד נסוך המים בחג לתוך השיתין, ואז עקר השמחה בחינת שמחת בית השואבה. ועל־כן בחג נדונין על המים, כי עקר התקון על־ידי השמחה, ועל־כן אז הוא זמן שמחתנו. ואז נכנסין בסכה - שהם בחינת ענני כבוד הנ"ל. ועל־כן הסכה מרמזת על סכה של לויתן, כמו שכתוב (איוב מ, לא): "התמלא בשכות עורו" (ועין ילקוט שמעוני שם), כי הלויתן בתוך המים וכו',

ושם בסכה מקבלי ן רוח חכמה הנמשך מענן שעל הכפרת, שמשם למדו שעור סכה עשרה טפחים (במסכת סכה ד:) ואז זוכין לשמחה. ועל־כן צריכין להרבות בצדקה בערב סכות (פרי־עץ־חיים, סוף שער חג־הסכות), כי כל תקון החדש הזה על־ידי צדקה, שהוא בחינת אתערותא דלתתא, שעל־ידי זה עקר התקון: