# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/4/

וזה בחינת ראש־השנה, בחינת קול שופר, שהוא בחינת (תהלים קל, א): "ממעמקים קראתיך ה'", כי עקר בחינת כונת השופר הוא - שיעלה הקול לעלא ולעלא עד שנזכה לעורר הרחמים הגדולים - רחמים הרבים הנעלמים במאמר סתום בבראשית, שמעצם סתימתו והעלמו יונקים משם תקף הדינים - שמהם יניקת כל החיצונים וכל מקומות המטנפים, ואי אפשר להמתיק תקף הדינים האלו כי אם בשרשם (פרי־עץ־חיים, שופר, פרק א), שהוא בחינת 'איה' מאמר סתום בראשית הנ"ל, ובשביל זה בא קול השופר הקדוש שהוא קול חזק ועצום ותקיף מאד, בבחינת (שמות יט, טז): "וקל שפר חזק מאד", ובבחינת (שם יט, יט): "ויהי קול השפר הולך וחזק" - שעולה עד המאמר סתום, ומגלה ומודיע משם דיקא אלקותו יתברך ותקפו וממשלתו "ומלכותו" אשר "בכל משלה" (תהלים קג, יט).

וזה בחינת (תהלים מז, ו): "עלה אלקים בתרועה" וכו', שאינו מובן לכאורה על־פי פשוט כלל, איך שיך עליה אצל השם־יתברך? אך הכונה בפשיטות הוא, כי 'דברה תורה כלשון בני אדם' (ברכות לא:), שמחמת שעל־ידי השופר נתגלה אלקותו ומלכותו, נחשב כביכול עליה אצלו, כידוע כל זה, אך על־פי הנ"ל מבאר הענין יותר, 'כי אלקים - בחינת דינים' (זהר נח סד:), ומשם משתלשל סיגי הדינים, שמהם יניקת הסטרא־אחרא וכו', אבל כל עקר שרשם מבחינת 'בראשית־מאמר־סתום' הנ"ל, ועל־ידי קול תרועת ישראל עולה הקול עד לשם ומגלה ההסתרה, שעל־ידי־זה נתבטלין כל הדינים וכל החיצונים היונקים משם, ואז מתקים "עלה אלקים בתרועה" - 'אלקים' דיקא, שהוא בחינת דינים, שמשם יניקת הסטרא־אחרא המעלים ומסתיר אלקותו, ועל־כן נחשב העליה לבחינת 'אלקים' דיקא, שבחינת 'אלקים' שמשם יניקת הדינים עולה על־ידי התרועה עד שרשו העליון הנ"ל, שהוא בחינת בראשית, כי קול השופר מגיע עד לשם, וזה בחינת 'המתקת הדינים בשרשם'.

וכן יורד קול השופר ומתפשט בכל העולם בכל קצוי ארץ וים רחוקים וכו' (תהלים סה, ו) - ונכנס בלב כל אחד לעוררו ולחזקו, שיתחיל מעתה לחפש ולבקש את השם־יתברך בבחינת 'איה' הנ"ל, עד שיתהפך הירידה לעליה בבחינה הנ"ל. כי שופר מקבץ נדחים - כל הרחוקים והאובדים שנפלו למקומות המטנפים ששם כמעט נאבדים, אבל בחמלתו נתן לנו כח התשובה, ובפרט בראש־השנה - וצוה עלינו לתקע בשופר, שמעורר הכל לחפש ולבקש אותו יתברך בבחינת 'איה' הנ"ל. ועל־כן השופר מקבץ נדחים ואובדים, כמו שכתוב (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים וכו', כי קול השופר נמשך בשרשו מהמאמר־סתום הנ"ל, שהוא למעלה מכל העשרה מאמרות, ועל־כן הוא נמשך בבחינת קול לבד שהוא למעלה מהדבור והמאמר. ועל־כן בראש־השנה, שהוא ראשון לתשובה - עוסקים בקול הקדוש הזה, וכנ"ל: