# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/6/

ועל־כן בכל השנה אומרים האל הקדוש - ובראש־השנה המלך הקדוש (ברכות יב:), כי אף־על־פי ששם 'אל' קדוש יותר, כי זה השם הוא מהשבעה שמות שאינם נמחקים, ושם 'מלך' הוא בחינת כנוי שאין אסור למחקו, אף־על־פי־כן מזכירין בראש־השנה שם 'מלך' דיקא, להורות, שעכשיו נתגלה מלכותו מבחינת 'קדוש' דיקא, שהוא בחינת סתום ונעלם, כי 'קדוש' לשון הבדלה והפרשה כמובא.

כי בכל השנה אין יכולים להתחיל כי אם מבחינת 'אל', שהוא בחינת חסד (זהר צו ל:), שהוא מדה ראשונה משבעת ימי הבנין, בחינת (תהלים פט, ג): "עולם חסד יבנה" - שמשם עקר התחלת המאמרות המתגלים, אבל עכשיו עולה 'סוף מעשה במחשבה תחלה' (פיוט לכה דודי), שבחינת מלכות שהיא מדה האחרונה, שבעוונותינו הרבים, בפרט בגלותנו - היא בבחינת (איכה א, ט): "ותרד פלאים", כי (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות" (זהר בשלח מח:), עד שנתעלמה במקומות רעים הנ"ל - אבל בראש־השנה ועשרת־ימי־תשובה, שהוא התחלת התשובה על־ידי בחינת 'איה' הנ"ל, על־ידי־זה נתגלה מלכותו מבחינת 'קדוש' דיקא, מבחינת המאמר סתום הנ"ל שאנו עוסקין לגלותו עתה על־ידי התשובה, שהוא בקשה וחפוש 'איה' וכו' כנ"ל, בחינת (איכה ג, מ): "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה'".

וענין זה מבאר למבין קצת על־פי המבאר במאמר אליהו (תקוני־זהר יז.): 'כתר עליון איהו כתר מלכות, עליה אתמר (כתר עליון הוא כתר מלכות ועליו נאמר) (ישעיה מו, י): "מגיד מראשית אחרית" וכו'. הינו כי בחינת מלכות היא מדה האחרונה, בחינת 'סוף מעשה', אבל כל כונתו יתברך בבריאת עולמו מראש ועד סוף היה רק בשביל זה - כדי לגלות מלכותו יתברך, ועל־כן היא בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחלה' הנ"ל, בחינת "מגיד מראשית אחרית" הנ"ל: