# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/7-2/

'מאן דקטיל לההוא חויא וכו' יהבין לה ברתא דמלכא דאיהו צלותא' (תקון יג, דף כט:), בחינת בת־מלך של המעשה הנ"ל,

' ועוד שופר וכו', בההוא זמנא וכו' סלקא צלותא בנגינא בארבעה מינין, דאנון שיר פשוט כפול משלש רבוע' וכו' (תקון כא, דף נא ע"ב.), עין שם. "מה אעידך מה אדמה לך מה אעשה לך ואנחמך כי גדול כים שברך מי ירפא לך" (איכה ב, יג), ואיתא (זהר, חלק א' א:), שבחינת "מי" - "ירפא לך", הינו בחינת 'איה' שהוא בחינת 'מי', בחינת סתום ונעלם, על־ידי־זה עקר הרפואה, כנ"ל.

ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך (תהלים מב, יא), כי כל יניקת הצוררים המחרפים הוא מבחינת "איה" וכו' כנ"ל. ועל זה משיב כל נפש מישראל החס על תקונו ואינו מניח להפיל את עצמו ואינו מיאש את עצמו בשום אפן: מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלקים כי עוד אודנו וכו' - 'אודנו' דיקא, הינו בחינת "איה" הנ"ל, שעל זה אומר עוד אודנו - שדיקא בחינת 'איה' הנ"ל, אליו אני אוחיל, שעוד אודנו ואעלה ואכלל בו בקדשה, ומשם דיקא ימשך עלי כל הישועות - בחינת ישעת פני ואלקי: