# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1322/66/9-2/

עשרה ודויים של יום כפור (טור ארח־חיים, סימן תרכ) - להוציא כל היוד מיני חצים, כי על־ידי הודוי על החטאים, שהם בחינת חצים להשכינה, על־ידי־זה מוציאין פגם החטאים ממקום שהגיע הפגם לשם, שזהו בחינת הוצאות החצים הנ"ל. ועל־כן מכין עצמן בידים על הלב והחזה בשעת אמירת הודוי, כי עקר הוצאות החצים, שהם הפגמים של החטאים, הוא על־ידי הידים, (כמו שמבאר שם בהמעשה הנ"ל). כי כל התפלות ותחנות ובקשות, בפרט הודוי של יום כפור - צריכין לומר בלב שלם, בבחינת (איכה ג, מא): "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים", כי כל הדבורים מקבלים מן הידים בבחינת (שמות ט, לה): "כאשר דבר ה' ביד" וכו' (כמו שכתוב בסימן נו). ועקר התשובה שהוא על־ידי הבקשה והחפוש הוא על־ידי בחינת ידים, שצריכין לבקש ולחפש אותו יתברך בכל לב, עד שיפרש כפיו אליו יתברך בבחינת (תהלים פח, י): "שטחתי אליך כפי", וכתיב (ישעיה יא, כה): "ופרש ידיו בקרבו". שזהו בחינת "נשא לבבנו אל כפים" וכו' הנ"ל, שזהו בעצמו ענין הטעם הפשוט מה שמכין בידים על הלב בשעת הודוי - כדי להוכיח ולעורר את הלב שיאמר עתה הודוי בלב שלם - שהוא בחינת בקשה והחפוש, שהוא בחינת השתטחות ופרישות הידים כנ"ל, וכל זה הוא בחינת הוצאות החצים על־ידי הידים, וכנ"ל: