# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/61/2/

וזה בחינת תעניות שמתענין על הגשמים (תענית י.), כי עצירת גשמים הוא בשביל חסרון אמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ח.): 'אין הגשמים נעצרין אלא בשביל חסרון אמונה'. כי כך היא המדה, מאחר שנפסק האמונה, ועל־ידי־זה הוא בחינת עצירת מימי החסדים, כי כשנחסר האמונה - אז בודאי הדבור בגלות, [כמו שכתב רבנו ז"ל במאמר "ויסב" הנ"ל], וגלות הדבור הוא בחינת (תהלים סט, ד): "נחר גרוני", שהוא בחינת יבשות, ועל־כן בא הענש על־ידי עצירת מימי גשמים שיהיו יבשות, חס ושלום, ועל־ידי עצירת גשמים בא רעב חס ושלום, והוא גם־כן מדה כנגד מדה על שנפלו לתאות אכילה, כי כשאין אמונה - אזי התגברות תאות אכילה, חס ושלום, ואין המאכלים מבררים, [עין כל זה במאמר הנ"ל]. ועל־כן התקון על כל זה הוא תענית, שעל־ידי־זה זוכין לשבר תאות האכילה וזוכין לאמונה, שעל־ידי־זה חוזר הגשמים כנ"ל, כי על־ידי התענית ממשיכין מימי החסדים, כמו שכתב רבנו שם, שזה בחינת גשמי ברכה.