# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/63/

ענין ארבעה צומות שמתענין על חרבן בית־המקדש

על־פי המאמר 'בראשית לעיני כל ישראל' בלקוטי תנינא סימן סז

והכלל, כי הצדיק האמת הוא החן והפאר והיפי של כל העולם, בחינת יוסף, בחינת (בראשית לט, ו): "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה" וכו', ועל ידו יכולין להסתכל בעצמו בכל המדות שבאין מארבעה יסודות איך הוא אוחז בהם, כי כל הארבעה יסודות נמשכין מהצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט, בחינת (משלי י, כה): "צדיק יסוד עולם" וכו', בחינת (בראשית ב, י): "ונהר יצא מעדן להשקות וכו', והיה לארבעה ראשים" וכו', כי שמו משתף בשמנו וכו' (ירושלמי תענית, פרק ב הלכה ו). ושם ה' הוא בחינת ארבע אותיות, ומשם נשתלשלין הארבעה יסודות, ובתחלה הם בחינת ארבעה מחין, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין וכו'. וזה בחינת שבת וכו', ועל־כן שבת, שהוא תלת גונין דעינא ובת עין, מאיר להבית־המקדש וכו'. וכל זה הוא בחינת מאורי האור, וכשנחרב הבית־המקדש - זה בחינת הסתלקות מאורי אור, ואז מתגברין, חס ושלום, מאורי אש בחינת (איכה א, יג): "ממרום שלח אש" וכו'. וזה בחינת "ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה" וכו', כי על־ידי חרבן בית־המקדש, בחינת הסתלקות מאורי אור, נתגברו בחינת מאורי אש, ועל־ידי־זה נפגמין כל הארבעה יסודות, כי תקון כל הארבעה יסודות, שהם כלל המדות, הם על־ידי בחינת מאורי אור שנמשכין מהצדיק, מבחינת שבת, שהם היו מאירין בבית המקדש וכו'; עין שם כל זה היטב.