# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/11/

כי הגביע הוא אשר ישתה בו והוא "נחש ינחש" (שם פסוק ה), בחינת עצות, כי כל המנחשים והקוסמים הם בשביל עצות, שמי שצריך לאיזה עצה לידע איך להתנהג, היה הולך להמנחשים והקוסמים, רק שאנחנו בני ישראל מזהרים מלקבל עצות מהמנחשים והקוסמים, רק להיות תמים עם ה', ולקבל כל העצות מחכמים אמתיים. נמצא, ש"נחש ינחש" הוא בחינת עצות, רק שהטעה אותם ודבר עמהם כאלו יוסף הוא מאנשי מצרים שעצתם על־ידי נחושים. וזה שאמרו, כי הגביע הוא "אשר ישתה אדני בו" (שם), כי שתיה בחינת שלמות העצה, בחינת (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת", ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות מט:): "ושבעת" - 'זה שתיה'. כי עקר השביעה על־ידי השתיה שהיא מעכלת המזון ומשביעה את הגוף, שזהו ההפך מפגם וקלקול האכילה שעולים, חס ושלום, עשנים סרוחים ומבלבלים את המח שמשם חלקת העצה כנ"ל, שזהו מחמת שאין המאכל מתעכל כראוי, ואינו משביע את הגוף כראוי, אבל שתיה הוא בחינת עכול המזון - שלא יעלו העשנים סרוחים אל המח, רק המאכל ישביע את הגוף כראוי, בחינת "ושבעת" - 'זו שתיה'.

וזהו בחינת כוס של ברכת המזון שהוא בחינת "כוס ישועות" (תהלים קטז, יג; ועין פסחים קיט:), כי ישועות בחינת עצות, כידוע, כי עקר הישועה הוא שלמות העצה, כשהשם־יתברך מאיר עיני האדם ונותן לו עצה איך להנצל ממה שצריך להנצל בגוף ונפש וממון, וכמו שכתוב (משלי יא, יד): "ותשועה ברב יועץ", וכן בספרי קבלה נקראים העצות - ישועות, כידוע. כי ברכת המזון הוא בשביל להמשיך תקון האכילה, שלא יעלו, חס ושלום, על־ידי האכילה עשנים סרוחים לבלבל את המח שהוא בלבול העצה, רק שיזכה לעכל את המזון כראוי. ועל־כן עקר ברכת המזון הוא על ארץ־ישראל, כי שם עקר תקון העצה, כנ"ל. ועל־כן ברכת המזון על הכוס, בחינת "כוס ישועות אשא", שזהו בחינת תקון העצה כנ"ל, ועל־כן כוס של ברכת המזון הוא בבחינת מלכות דוד כידוע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט:): שדוד דיקא זכה לזה, בחינת "כוס ישועות אשא", בחינת 'לי נאה לברך' וכו'. כי מלכות בית דוד זה בחינת תקון העצה השלמה, שזהו בחינת מלכות משיח בן דוד שנקרא "פלא יועץ" וכו' וכנ"ל. כי עקר תקון העצה בשלמות שלא תתחלק לשתים, חס ושלום, זהו בחינת התאחדות המלוכה של דוד משיח - שלא תתחלק עוד מלכותו לשתים, בחינת "ולא יחצו לשתי ממלכות" שקורין כל זה בהפטרת 'ויגש'.

וכלל הדבר, שכל המחלקת שהיה בין יוסף והשבטים הוא בחינת חלקת מלכות בית־דוד, שנחלק על־ידי ירבעם שבא על־ידי עצות מקלקלות של רחבעם ששמע לעצת הילדים, ומכל שכן ירבעם שנפל לעצות רעות מאד, כמו שכתוב (מלכים־א יב, ח): "ויועץ המלך" וכו', וכל זה נשתלשל מהמחלקת של השבטים על יוסף. ועל־כן פרשת ויגש שמדברת מהתחברות השבטים עם יוסף, מפטירין אז (יחזקאל לז, טז): ואתה קח לך עץ אחד וכו' שמדבר מהתחברות מלכות בית ישראל - ורועה אחד יהיה לכלם, ועבדי דוד מלך עליהם וכו', וכל זה הוא בחינת התאחדות העצה כנ"ל, בחינת "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד" וכנ"ל (וכמבאר במקום אחר מזה), ועל־כן כל ענין התורה הנ"ל שמדברת מתקון העצה מרמז בפרשה זאת, וכנ"ל.