# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/14/

וזה הקבצו ושמעו בני 'יעקב' ושמעו אל 'ישראל' אביכם. שהזכיר שם יעקב בתחלה ואחר־כך שם ישראל, כי עקר אחיזת חלקת העצה הוא בבחינת יעקב שנקרא על שם העקב (רש"י תולדות כה, כו), ששם עקר העצה שנקראת רגלין, כמו שכתוב: "העם אשר ברגליך" - ההולכים אחר עצתך (כמובא בדבריו ז"ל – סימנים יז, כב). כי עקר העצה צריכין בבחינת רגלין דיקא, הינו בזה העולם שהוא בחינת (ישעיה סו, א): "הארץ הדם רגלי", כי בעלמא דקשוט (בעולם האמת) אין צריכין עצה, רק כל מה שהמדרגה נמוכה יותר, וכל מה שנופלים בגלות יותר - שם צריכין עצות עמקות יותר לצאת משם.

וזהו מעלת האדם על כל המלאכים, מחמת שהאדם הוא בעולם השפל הזה במקומות רחוקים כאלה, שצריך בכל פעם לתן עצה לנפשו להציל עצמו משטף מים רבים של זה העולם, וזה מעלת בעלי תשובה שגדולים מצדיקים גמורים (ברכות לד:) מחמת שנתרחקו כל כך, על־כן צריכין עצות עמקות וגדולות ביותר כדי שישובו ממקומות מגנים כאלה, וכשזוכין לזה - מעלתם יקרה ושגבה מאד אצלו יתברך, כי רק בשביל זה ירד האדם לזה העולם, בשביל נסיון הזה - לראות אם יהיה נמשך אחר עצות טובות אמתיות, להציל עצמו ממה שצריך להנצל, כי עקר שלמות החכמה היא העצה כנ"ל. ועקר הוא העצות האמתיות שיצליח על ידם לנצח.

ועל־כן לא נתן השם־יתברך את התורה להמלאכים כי אם לנו בני ישראל, מחמת שאנו בזה העולם השפל הגשמי, ששם צריכין עצות הרבה, שזהו בחינת כלל התורה שנקראת עצה, בחינת תרי"ג עטין דאוריתא כנ"ל. וזה שהשיב משה להמלאכים שאמרו שיתן להם התורה "אשר תנה הודך על השמים" (תהלים ח, ב). השיב להם: למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם?, תורה למה תהא לכם?! שוב כתיב בה (שמות כ, ג): "לא יהיה לך אלהים אחרים", בין העמים אתם שרויים וכו'? משא ומתן יש ביניכם? קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם וכו'? מיד הודו לו להקדוש־ברוך־הוא וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל בפרק רבי עקיבא (שבת פח:), ולכאורה קשה, מעקרא מאי קסברו המלאכים מה ששאלו שיתן להם התורה, וכי לא ידעו ששום מצוה אין שיכה ביניהם?! אך עקר טעות המלאכים, שסברו שעקר התורה היא החכמה והשכל הנפלא שיש בה, ועל־כן שאלו שיתנו להם התורה, הינו שיגלה להם חכמות התורה, וזה בודאי שיך גם במלאכים, כי חכמת התורה יכולים ללמד אפלו מי שאינו ראוי לקימם, כי בכל מצוה ומצוה ובכל תבה ואות של התורה הקדושה יש בה חכמה קדושה עמקה מאד, שלמוד החכמה הקדושה הזאת היו יכולים גם המלאכים ללמד, ועל־כן שאלו שיתן להם התורה - כי סברו שיכולים לקבל חכמות התורה אף־על־פי שאינם ראויים לקימם, השיב להם משה: למצרים ירדתם? לפרעה נשתעבדתם? - הינו שגלה להם שעקר עמקות חכמות התורה הוא העצות שמקבלין מהם, והעקר במדרגות התחתונות מאד מאד, בעמק הגלות של בחינת פרעה ומצרים, שכוללים כל הגליות, כי אין שום חכמה נחשבת כי אם כשבאים לעצה שלמה על ידה, ואפלו חכמות התורה הקדושה, שרק היא היא החכמה האמתיית, היא גם היא, אין חכמתה נחשבת כי אם כשזוכין לקבל עצה שלמה על ידה - שיצליח על ידה לנצח, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה (אבות א, יז). ועל־כן נקראת התורה 'עצה', כי עקר התורה שיזכה על ידה לעצות שלמות להצליח על ידם לנצח, וזה עקר תכלית שלמות עמקות חכמות תורתנו הקדושה. ועל־כן אמר להמלאכים: איך אתם יכולים לזכות לחכמות התורה מאחר שלא ירדתם לגלות מצרים ולא נשתעבדתם לפרעה, ואין ביניכם קנאה ולא יצר הרע ולא משא ומתן, ואין אתם יודעים טעם מרירות הגלות בגשמיות ורוחניות שסובל האדם העלוב הנרדף הזה בזה העולם, בפרט בתקף מרירות הגלות. ורק זה האדם - צריך כל התורה כלה עם כל עמקות העצות שהם תרי"ג מצות התורה, כדי שיוכל על־ידי־זה לקבל עצות מצדיקי אמת, להציל את עצמו בזה העולם הגשמי, ששם דיקא צריכין עצות עמקות בכל פעם, שהם כלל התורה כנ"ל, אבל אתם המלאכים שלא ירדתם בגלות ואין ביניכם יצר הרע וכו' - אין אתם צריכים עצות כלל, על־כן אין שיך לכם חכמות התורה כלל! כי עקר תכלית חכמות התורה הם העצות שצריכין במדרגות התחתונות דיקא, דהינו בזה העולם בבחינת רגלין, וכנ"ל.

וזהו בחינת יעקב שנקרא על שם העקב, בחינת רגלין, בבחינת (בראשית כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו", כי שם בבחינת רגלין, בבחינת העצות, שם עקר המלחמה שבין יעקב ועשו, שהם בחינת עצות היצר טוב ועצות היצר הרע, כי עשו הוא בחינת זהמת הנחש, בחינת עצות הנחש, בחינת (בראשית ג, יג): "הנחש השיאני". ועל־כן אחז יעקב בעקבו, כי אינו מניחו לגמר עצתו, כי עקר תקון העצה הוא כשגומרין עם העצה מה שצריכין, כי מה שבא על עצה במלחמה ומצליח על ידה לפי שעה, ואחר־כך נתהפך הגלגל ונופל על־ידי־זה, בודאי אין זה עצה טובה, ועקר העצה הטובה הוא כשזוכה על ידה לאחרית טוב. ועל־כן כל עצות העכו"ם הם עצות נבערות, כי אף־על־פי שמצליחים על ידה לפי שעה ומושלים על ישראל, אבל אחריתם עדי אבד, ועל־כן נאמר עליהם (דברים לב, כח): "כי גוי אבד עצות המה", וכתיב (תהלים לג, י): "ה' הפיר עצת גוים" וכו', בחינת (ישעיה ח, י): "עצו עצה ותפר" וכו', כי הם מתיעצין בכל פעם לכלות ישראל לגמרי, חס ושלום, כמו שכתוב (תהלים פג, ו): "כי נועצו לב יחדו" וכו', וכתיב (שם פסוקים ד-ה): "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך; אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר" וכו'. אבל הקדוש־ברוך־הוא מצילנו מידם ולא יניחם לגמר עצתם, בחינת "עצו עצה ותפר" וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת "וידו אחזת בעקב עשו", שפרש רש"י: רמז שאינו מניחו לגמר מלכותו עד שבא ונוטלה ממנו. הינו שעצתו שעל־ידי־זה עקר קיום מלכותו, כי עקר קיום המלכות הוא על־ידי יועצים, אבל יעקב לא יניח אותו לגמר עצתו, שהוא בחינת מלכותו, עד שיבוא ויטלה ממנו, כי עצת ה' לעולם תעמד (תהלים לג,,יא), כי קדם שירצה עשו והסטרא־אחרא לגמר עצתו, בתוך כך יבוא משיח שהוא "פלא יועץ", וימשיך עצות עמקות כאלה שעל־ידי־זה יתבטלו כל עצות הסטרא־אחרא שהם בחינת עשו.

נמצא, ששם יעקב נקרא בעת שיש לו עדין מלחמה עם עשו, דהינו כשמתגברין עליו עדין בספקות ועצות הפוכות מן האמת, שהם בחינת עצת גוים. וזה בחינת (בראשית לב, כו): "ותקע כף ירך יעקב", שנגע בירכין ורגלין, הינו בהעצה (זהר בלק קצג:), שעל־ידי־זה אריכת הגלות שהוא בסוד "ותקע" וכו' כידוע, כמו שכתוב בזהר הקדוש (וישלח קע:), על פסוק (בראשית לב, לג): "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי נגע" וכו', שהיא מרמז על תשעה באב, שאז נחרב הבית־המקדש וקדשי־קדשים שמשם כל העצות, וזה בחינת (תהלים מא, י): "אוכל לחמי הגדיל עלי עקב", כי על־ידי פגם אמונת חכמים נפגם האכילה, שעולין המותרות וכו', שעל־ידי־זה נפגמת העצה, שהיא בחינת עקב ורגלין, וכנ"ל.

אבל אחר־כך התגבר עליו יעקב, ונצח את המלאך עד שלא הניחו לצאת ממנו, עד שהודה לו על הברכות (זהר וישלח קעא.), וקרא שמו 'ישראל', "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, כט), הינו שזכה לנצח המלחמה עד שזכה למחין שלמים, שהם בחינת 'ישראל', אותיות 'לי ראש', כידוע, הינו שזכה לעצות שלמות, שהם עקר תכלית החכמה והמחין כנ"ל. וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב - כי בתחלה הם בבחינת יעקב, בבחינת רגלין, ששם חלקת העצה, וצריכין מלחמה גדולה להתחזק בתפלה ותחנונים עד שזוכה לשלמות העצה, על־כן הזהירם: הקבצו - שיתקבצו ויתחברו יחד, כי עקר התקון של העצה היא על־ידי התחברות והשלום והאהבה שבין החברים כנ"ל. ועל־ידי־זה ושמעו אל ישראל אביכם - כי על־ידי־זה תזכו לעלות מבחינת יעקב לבחינת ישראל, שהוא בחינת שלמות המחין, שהוא שלמות העצה, וכנ"ל.