# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/16/

וזה בחינת קימת חצות - להתאבל על חרבן בית־המקדש ולעסק בתורה. כי אור יום מרמז על הגאלה, וחשכת הלילה מרמז על הגלות, כידוע, כמובא בפרוש רש"י כמה פעמים (עין רש"י לז, ז; צב, ג), ועקר העצה צריכין בבחינת חשכת לילה, דהינו בעת הגלות וכנ"ל, ועל־כן מבקשים בתפלת ערבית דיקא: 'ותקננו בעצה טובה מלפניך', כי אז דיקא צריכין תקון העצה כנ"ל. ועל־כן צריכין לקום מהשנה בחצות לילה להתאבל על חרבן בית־המקדש, ועל־ידי־זה ממשיכין בחינת קדשת הבית־המקדש, כי כל המתאבל וכו' (תענית ל:), הינו שממשיכין תקון העצה השלמה, שעקרה מהבית־המקדש מבחינת קדשי־קדשים כנ"ל, וכן עוסקים בתורה שהיא עקר תקון העצה, ועל־ידי כל זה מתקנים חלקת העצה, בחינת "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד", כי חשכת לילה הוא בחינת חשכת העצה, בחינת (איוב לח, ב): "מי זה מחשיך עצה" (כמובא בהתורה "תקעו אמונה" בסימן ה' בלקוטי תנינא), ואור יום זה בחינת (איוב יב, כב): "מגלה עמקות מני חשך", בחינת התגלות עמקות העצה.

ועל־כן בעת חשכת לילה מבקשים מהשם־יתברך - 'ותקננו בעצה טובה מלפניך', כי עקר העצה צריכין בעת החשך, בעת שאין יודעין לתת עצה לנפשו, אז צריכין לבקש הרבה מהשם־יתברך שיתקנהו בעצה טובה מלפניו, דהינו שלא תהיה עצתו חלוקה לשתים, אם לעשות כך או להפך, רק יזכה לאמתיות העצה - שיהיה נדחה צד העצה של שקר, וידע הצד האמת של העצה איך יתנהג. וזה בחינת חצות לילה, כי בחצות אז מתחיל להתנוצץ ולצמח אור יום, ואז צריכין לקום מהשנה, ועל־ידי־זה דוחין חשכת לילה שהוא חשכת העצה, שעקר שליטתה בבחינת חשכת חצי לילה הראשונה, שאז עקר חשכת לילה, דהינו שיזכה לדחות חשכת העצה, דהינו חלקת העצה, דהינו החלק של העצה שאינו אמת, שהוא מחשיך העצה האמתית, ויתגלה ויאיר לו בחינת אור יום, שהוא מתחיל בתחלת חצות לילה האחרונה, ולא תתחלק עוד עצתו, בבחינת "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד". וזה זוכה על־ידי שמתאבל על חרבן בית־המקדש ועל־ידי עסק התורה אז כנ"ל. ועל־כן עקר חצות הוא בבחינת מלכות דוד, שזכה לידע חצות אימת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג:), כי דוד הוא משיח, שיזכה לשלמות העצה שנתתקן על־ידי קימת חצות, שעל־ידי־זה זוכין לבחינת "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד", וכנ"ל.