# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/17/

וזה בחינת פרשת שקלים שקורין סמוך לאדר (מגלה כט.), כי באחד באדר משמיעין על השקלים (שקלים א, א), כי משה רבנו נתקשה על ענין השקלים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בהעלותך ו), כי באמת קשה מאד למנות את ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סב:), שאסור למנות ישראל כי אם על־ידי השקלים, כי על־ידי המנין יכול לשלט בהם נגף, חס ושלום, כמבאר בפרשת שקלים: זה יתנו וכו' ולא יהיה בהם נגף. כי באמת עקר שלמות ישראל הוא, שיהיו נכללין יחד בתכלית האחדות, בבחינת 'שתים־עשרה אבני יעקב שנכללו באבן אחד' (כמבאר בסוף התורה הנ"ל), שהם בחינת כלליות נפשות ישראל שנקראים (איכה ד, א): "אבני קדש" - שכלולים בשנים־עשר אבנים, בחינת שנים־עשר שבטים, שכלם צריכין להכלל באבן אחת, שהוא בחינת צדיק הדור האמתי, שעל־ידי־זה נכללין בשכל הכולל העליון, שעל־ידי־זה נכללין בתכלית האחדות, שזה עקר שלמות קדשת ישראל שכלם חשובים כאחד, כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית מו, כו): "כל הנפש הבאה לבית יעקב" – 'עשו שש נפשות היה לו וקראם נפשות לשון רבים, ובני־ישראל היו שבעים וקוראם 'נפש' בלשון יחיד'.

ועל־כן באמת אסור למנות את ישראל, כי על־ידי המנין מעוררין בחינת רבוי, ששם עקר אחיזת הדינים שנאחזים במקום הרבוי דיקא, בבחינת (קהלת ז, כט): "בקשו חשבנות רבים", כידוע (זהר ויחי רכא:). ועל־כן כשרוצין למנות ישראל צריכין לידע איך להמתיק דינים בשרשם, דהינו שיוכל לעורר השכל של כל אחד שהוא שרש הצמצום כדי להמתיק הדין בשרשו, אבל אי אפשר להמתיק הדין בשרשו כי אם על־ידי השכל הכולל העליון שהוא בחינת קדשי־קדשים (כמבאר שם בהתורה הנ"ל).

וזהו כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם (שמות ל, יב) - כשתרצה לשאת ולהגביה בחינת ראש בני ישראל, הינו בחינת הראש והחכמה של כל אחד מישראל, כדי להמתיק הצמצום והדין של כל אחד בשרשו, אזי ונתנו איש כפר נפשו לה' וכו' - שיתנו השקלים לצרך המשכן, שעקר קדשתו הוא נמשך מהארון, ששם מנחים לוחות האבן שהוא קדשי־קדשים, שהוא בחינת שכל הכולל העליון הנ"ל. ועל־ידי שכל אחד נותן שקלים לצרך המשכן, על־ידי־זה נכללין כלם בבחינת קדשי־קדשים, בבחינת "לחת האבן", ועל־ידי־זה ממתיקין כל הדינים שבעולם, איך שנמצא איזה דין וצמצום הכל נמתק על־ידי־זה, (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). ועל־ידי־זה ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם - כי דיקא על־ידי המנין - נמתק הדין בשרשו, על־ידי שנשאו ראש ושכל כל אחד, ונכללו כלם בשכל הכולל בבחינת קדשי־קדשים, שעל־ידי־זה נמתקין כל הדינים שבעולם, ונתבטל סטרא דמותא, כי שם בשכל הכולל בבחינת קדשי־קדשים, "שם צוה ה' את הברכה חיים" (תהלים קלג, ג), כידוע.