# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/18/

ועל־כן באחד באדר דיקא משמיעין על השקלים, כי אדר הוא החדש השנים־עשר מהשנה שהוא סוף השנה, ואז צריכין להכלל בשכל הכולל, שהוא בחינת כלליות שתים־עשרה אבני יעקב באבן אחת, שהוא בחינת שנים־עשר שבטים כנ"ל, שהם שנים־עשר חדשי השנה, שהם בחינת לבנה, כי כל החדשים נמנין ללבנה (סכה כט.), שכלם צריכין להכלל כאחד בהשכל העליון, שהוא בחינת חמה, שהוא בחינת יעקב, שהוא שכל הכולל, כמו שאמר אדמו"ר ז"ל כמה פעמים (סימנים א, עד), שיעקב, בחינת שמש, בחינת שכל, הינו בחינת שכל העליון הנ"ל. וזהו בחינת סוד העבור שנזכר שם בהתורה הנ"ל, עין שם. כי עקר סוד העבור, הוא להשוות הלבנה עם החמה, ועל־כן אין מעברין אלא אדר (ראש־השנה ז.), שהוא סוף החדשים חדש השנים־עשר, שאז צריכין להכלל לבנה וחמה יחד, דהינו ששנים־עשר חדשי הלבנה (ארח חיים סימן תיז), שהם בחינת שנים־עשר שבטים, שתים־עשרה אבני יעקב, שהם כלליות נפשות ישראל - יהיו כלם כלולים יחד בתוך אבן אחד, שהוא בחינת יעקב, שהוא שרש כל השנים־עשר שבטים, שהוא בחינת חמה, בחינת שכל הכולל העליון. וכל זה זוכין על־ידי אמונת חכמים, על־ידי שמאמינים בהצדיק האמת, שהוא בחינת יוסף הצדיק, שעקר סוד העבור על ידו. ועל־כן נחלקה שבטו לשנים, שעל־ידי־זה הם שלשה עשר שבטים לפעמים, שזהו בחינת עבור השנה שאז השנה שלשה עשר חדשים.