# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/19/

ועל־כן סבב השם־יתברך ברחמיו שיהיו ימי הפורים באדר, ועקר הנס של פורים היה על־ידי השקלים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:): 'רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך'. כי המן היה זהמת הנחש קלפת עמלק (זהר כי־תצא רפא:) שהוא שונא ישראל מאד, ורצה להגביר כל הדינים על ישראל, עד שנגזר "להשמיד להרג ולאבד" (אסתר ג, יג), כי ראה גדל הפגמים של ישראל שגלו מארצם על־ידי שפגמו באמונת חכמים כנ"ל, ונהנו מסעדה של אותו רשע, שעל־ידי־זה התגברו המותרות והעשנים סרוחים המבלבלים את המח, שזה עקר פגם אמונת חכמים, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. כי על־ידי אכילת אסור נתעורר ביותר המותרות הנ"ל, ועקר לדת המן הרשע היה על־ידי הלמוד הבא ממותרות הנ"ל, שהיא בחינת דואג שהיה נעצר לפני ה' (שמואל־א כא, ח), (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל), שלמודו היה מעצירות ומותרות. והוא הורה לשאול להחיות את אגג (מדרש שוחר־טוב נב, ד), שממנו נולד המן (מגלה יג.). נמצא, שעקר הלדת המן היה מלמוד הבא ממותרות הנ"ל, שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה מתגברין, חס ושלום, כל הדינים והוא רצה להתגבר כל כך עד "להשמיד ולהרג" וכו', חס ושלום, כי סבר שאין מי שימתיק דינים קשים כל כך, כי אין מי שיוכל לעלות לשכל הכולל להמתיק הדינים משם.

וזה שאמר (שם פסוק ח) ישנו עם אחד, ודרשו רבותינו ז"ל (אסתר־רבה ז, יב): 'ישנו' לשון שנה, 'אלקיהם ישן הוא', ולכאורה תמוה, איך שיך לומר על השם־יתברך שהוא ישן?! אך עקר כונתו שאמר שישראל רחוקים מאחדות, מבחינת שכל הכולל, ששם נכללין בתכלית האחדות, ששם עקר המתקת הדינים כנ"ל, ועל־כן אמר, ישנו עם אחד - הינו הבחינה שנקראים עם אחד, על שם שנכללים בתכלית האחדות. זאת הבחינה 'ישנו', כי כבר נסתלקה מהם קדשה זאת בבחינת שנה, שהוא הסתלקות המחין. וזהו בעצמו בחינת 'אלקיהם ישן הוא', הינו 'אלקיהם' - קדשת האלהות שלהם שהשם־יתברך שורה בקרבם תמיד, כי הם נכללים באחדות בשכל הכולל שהוא אחדותו יתברך. ועתה 'ישן הוא', כי בחינת השכל הכולל, שהוא בחינת אחדות אלקותו יתברך נסתלק מהם בבחינת שנה, כנ"ל.

וזהו מפזר ומפרד בין העמים - הינו שאמר שהם בתכלית ההפך מכלליות האחדות, כי אדרבא, הם מפזרים ומפרדים בין העמים שהוא הפך האחדות, ודתיהם שנות מכל עם - כי כפר בדת ישראל הקדוש, שהוא התורה הקדושה, שעל־ידי־זה אנו נכללין בשכל הכולל בתכלית האחדות, כי אמר: ודתיהם שנות וכו' - שהוא דת משנה, חס ושלום, שאינו נכלל במקור האחדות. ועל־כן (אסתר ג, ט): "ועשרת אלפים ככר כסף אשקול" וכו' - לבטל, חס ושלום, כח השקלים של ישראל, שעל־ידי־זה נכללים בבית המקדש, בבחינת קדשי־קדשים בהשכל הכולל, ששם המתקת כל הדינים והוא רצה לבטל זאת ולאבדם, חס ושלום.

ועל־כן נתיעץ לעשות עץ גבה חמשים אמה (אסתר ה, יד), לתלות את מרדכי, שהוא כנגד שער החמשים, כמובא (מחברת־הקדש, פורים), שהוא בחינת שכל העליון הכולל, שרצה להשליך את מרדכי משם, שהוא בחינת התליה, כי "את זה לעמת זה עשה אלקים" (קהלת ז, יד). ורצה המן להתגבר בתקף הדינים לקבל כח משער החמשים של הטמאה, ולהשליך את מרדכי משער החמשים של הקדשה, משכל הכולל ולתלותו שם דיקא, [כי כשאינן יכולין להמשיך ההמתקה משם - יכולין להתגבר הדינים ביותר, חס ושלום]. ועל־כן באמת היתה עת צרה גדולה, אבל השם־יתברך ברחמיו הפר עצתו, כי מרדכי היה לו כח לעלות לשם בתכלית העליה, כי מרדכי הוא מר דרור בשמים ראש (שמות ל, כג; חלין קלט:), שהוא קדשת שמן המשחה, שממנו נמשח המשכן והארון וכליו וקדשי־קדשים. נמצא, שקדשת קדשי־קדשים בעצמו וקדשת הארון הכל נמשך משמן המשחה, שהוא בחינת קדשת מרדכי מר דרור.

וזהו בחינת גדל כח הצדיקי אמת שהם גבוהים יותר אפלו משכל הכולל הנ"ל, שהוא בחינת קדשי־קדשים, בבחינת "יקרה היא מפנינים" (משלי ג, טו) - מכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים (הוריות יג.), וצדיק כזה בחינת מרדכי, יכול להמשיך ההמתקה משם אפלו בתקף הדינים מאד, כי הוא בבחינת קדשת שמן המשחה שגבה יותר מקדשת קדשי־קדשים והארון, כי כל קדשת קדשי־קדשים והארון נמשך על ידו וכנ"ל. ועל־כן על־ידי מרדכי נמתקו כל הדינים על־ידי בחינת שכל העליון הנ"ל עד שנתהפך מהפך אל הפך, "והשבות לו גמולו בראשו" וכו'. וזה בחינת שמחת־פורים, כי כשנכללין יחד בשכל העליון הנ"ל, על־ידי־זה עקר השמחה בבחינת "אור צדיקים ישמח", כמו שמבאר שם בסוף התורה הנ"ל, שזהו בחינת 'חדי רבי שמעון', עין שם.

כי מרדכי זה הוא פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות סה.), הינו שהוא היה בחינת שלמות התורה על־ידי דרשותיו הקדושים, שזהו בחינת שלמות התורה על־ידי רבוי הספרים הקדושים של צדיקי אמת שעל־ידי זה דיקא נכללין בשכל הכולל, עין שם, שעל־ידי־זה נמתקין כל הדינים שבעולם. וזה בחינת (שמות יז, יד): "כתב זאת זכרון בספר" שנאמר במלחמת עמלק. וזהו בחינת (אסתר ט, לב): "ונכתב בספר", הינו שעקר הכנעת המן – עמלק הוא על־ידי רבוי הספרים הקדושים של התורה, שעל־ידי־זה נכללין בשכל העליון הכולל, וכנ"ל.