# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/20/

וזהו בחינת גדל המצוה של קריאת המגלה. כמו שהפליגו רבותינו ז"ל (מגלה ג.) במעלתה, שאמרו, שמבטלין הכל בשביל קריאתה - כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, הכל בטלין בשביל קריאת המגלה, ואין לך מצוה שאינה נדחית מפניה וכו', כי זהו עקר החדוש הנפלא של פורים, שהוא גדול מכל המועדים בבחינה זאת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי, תענית, פרק א, הלכה ה): שכל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים. כי זכינו אז על־ידי תקפו וגבורתו וגדלתו של מרדכי הצדיק, שהכניס התעוררות התשובה כל כך בישראל, שזעקו ישראל אל השם־יתברך בכל לבם, עד שזכו לנס נפלא ונורא כזה עד שזכו על־ידי־זה לחדש ספר קדוש ונורא כזה, שהוא המגלה הקדושה, שהוא פרסומי נסא - שמפרסמת ומגלית השגחתו יתברך עלינו בכל עת, אפלו בעת ההסתרה שבתוך ההסתרה, שהוא בעת תקף מרירת הגלות בעוונותינו הרבים, שאפלו אז הוא יתברך אל מסתתר, והוא יתברך מסתיר עצמו ומשגיח עלינו לטובתינו, אפלו בעת תקף הצרה בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד, אשר אין כל בריה יכולה לעמד על זה. ועל־ידי־זה הוא מצילנו מכף כל אויבינו ומפר עצת אויבינו בכל דור ודור, כאשר ראינו אז בימי מרדכי ואסתר, כמבאר בספור המגלה הקדושה, שצריכים לשום לב בפשיטות לתקף הנסים הנפלאים האלה שעשה השם־יתברך עמנו אז, וכמו כן הוא מתנהג עמנו בחסדו בכל דור ודור.

כי לכאורה קשה, מה קול הרעש הזה שהפליגו רבותינו ז"ל בתקף הנס של פורים שהוא גדול מכל הנסים, כמבאר בדבריהם ז"ל, הלא בנס של פורים לא היה שום שנוי הטבע, כמו שהיה בנסים של יציאת מצרים וקריעת־ים־סוף, שראו הכל שדוד המערכות ושנוי הטבע כזה על־ידי העשר מכות שהביא על מצרים וקריעת־ים־סוף וכו'. ואם כן, מפני מה הנס של פורים גדול מכל הנסים?! אך באמת הנסים של יציאת מצרים וקריעת־ים־סוף ומתן תורה היו נסים גדולים ומופתים נוראים מאד, שעל ידיהם נתגלה אלקותו יתברך בעולם, כמו שכתוב (דברים ד, לב): "כי שאל נא לימים ראשנים וכו', הנהיה כדבר הגדול הזה" וכו'. אך נסים נגלים כאלה שהם שנוי הטבע - אינם יכולים להיות כי אם לפי שעה, כגון באותו הלילה של קריעת־ים־סוף ראו התגלות אלקותו יתברך על־ידי תקף הנס של קריעת־ים־סוף. וכן בעת שבאו העשר מכות על מצרים, וישראל נצולו וכו'. וכן בעת מתן תורה, שראו המופתים נוראים של הקולות וברקים וכו', וכן בשארי הנסים והמופתים הנוראים, שכלם לא היו כי אם באותו העת ששמש הנס, אבל אחר־כך הקדוש־ברוך־הוא מנהיג עולמו בחסדו, ומסתיר את עצמו בתוך הטבע, רק כל ימי משה רבנו עשה השם־יתברך על ידו מופתים נוראים אין מספר, שהיו שנוי הטבע מאד - כדי לפרסם ולגלות אלקותו יתברך על ידו. וכן בימי הנביאים והצדיקים שאחריו, שעשו גם־כן כמה וכמה נסים ומופתים נוראים, כמו יהושע שהעמיד החמה (יהושע י, יב), ודניאל בגוב אריות שנצל מהם וחנניה מישאל ועזריה שנצלו מכבשן האש וכו', אבל כל הנסים שהיו שנוי הטבע לגמרי, כלם לא היו כי אם באותו העת ששמש הנס.

אבל בנס של פורים לא היה שום שנוי הטבע, ואף־על־פי־כן ראינו על־ידי־זה עצם נפלאות השגחתו יתברך עלינו בכל עת, אפלו בעת תקף ההסתרה מאד, שגם אז נפלאותיו ומחשבותיו יתברך עלינו בכל עת ורגע, כמו שרואים בספור הנס של פורים, מי שמשים לבו היטב לזה מתחלת המגלה עד סופה, שסבב השם־יתברך שיעשה סעדה גדולה כזאת בעשירות עצום ומפלג כזה והשטן רקד שם, כי הכשיל כלם כדרכו, כי את אחשורוש הכשיל שהתגאה כל כך בעשרו עד שהשתמש בכלי בית־המקדש (מגלה יב.), והכניס בדעתו להכשיל את ישראל שנהנו מסעדתו (שם יג:), והכשילם אז בזנות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז, יג). ואף־על־פי־כן גם אז חמל השם־יתברך על עמו, והקדים אז רפואה למכה (מגלה יג:), שסבב שעל־ידי תקף תאותם וגאותם דיקא תהרג ושתי המרשעת ותקבל אסתר הגדלה. והריגתה היה על־ידי המן הרשע בעצמו דיקא, ושיכתב אגרות הראשונות, שיהיה כל איש שורר בביתו (אסתר א, כב), שעל־ידי־זה ראו שטותו, שעל־ידי־זה נתקימו ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יב:): 'אלמלא אגרות הראשונות' וכו'. וכן ההשגחה הנפלאה של מעשי בגתן ותרש, שבקשו לשלח יד במלך וכו' (אסתר ב, כא), שנתגלה דיקא על־ידי מרדכי ואסתר וכו', ושלא עשו שום יקר וגדלה למרדכי על זה (שם ו, ג), עד אחר שנתגדל המן כל כך, ואז סבב השם־יתברך שנדדה שנת המלך בלילה ההוא וכו' (שם ו, ג), ובכל זה אנו רואים איך נפלאותיו ומחשבותיו אלינו בכל עת אפלו בתקף ההסתרה.

ועל־כן זה הנס של פורים גדול מכל הנסים, כי על־ידי־זה רואים עצם השגחתו יתברך תמיד, ובודאי כל מה שנעשה עמנו גם עתה בדורות הללו הכל לטובתנו, ואף־על־פי שאנו רואים צרות כאלה בכל עת, אף־על־פי־כן צריכין להאמין שבודאי הכל לטובה, וקצת רואים בעינינו מי שמשים לבו לעצם הנפלאות שהשם־יתברך עושה עמנו גם עתה בכל דור, על־ידי גדולי הצדיקים, שמקימים אותנו בתקף ההסתרה הזאת, כי בצר הרחיב לנו, שגם בעצם הצרה יש כמה הרחבות, (כמו שמבאר במקום אחר בסימן קצה). וכמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום: 'ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו', הטוב כי לא כלו רחמיך' וכו'.

הכלל, שעקר החדוש של פורים הוא, שרואים על־ידי תקף הנס הזה עצם השגחתו יתברך עלינו בכל עת, אפלו בתקף ההסתרה שבתוך הסתרה, אפלו בתקף מרירות הגלות, אף־על־פי שאין רואים שום שנוי הטבע, אף־על־פי־כן השם־יתברך מסתיר את עצמו בכל הצרות והמניעות והיסורים בדרכים נפלאים לטובותינו לחיותנו כיום הזה, עד אשר תצמח קרן ישראל ויבוא משיח צדקנו, ואז נבין ונראה, כל מה שסבב השם־יתברך עמנו בנפלאותיו לטובותינו אפלו בתקף מרירות הגלות בגוף ונפש וממון, והכל בדרכים נפלאים ונוראים שאי אפשר להשיגם כלל באפן שיהיה נשאר הבחירה לכל אחד, ואף־על־פי־כן גדולי הצדיקים מכניסים עצות נוראות והתעוררות התשובה לזעק לה' יתברך ולהתחנן אליו תמיד, עד שגומרים בכל עת מה שצריכים, עד אשר תצמח ישועת ישראל לעין כל.

ועל־כן 'כל המועדים בטלים חוץ מפורים', כי כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, שהיה אז נסים נגלים שהם שנוי הטבע, שזה אי אפשר כי אם לפי שעה כנ"ל, אבל לעתיד תתנהג העולם על־ידי השגחה ונפלאות בכל עת ושעה ורגע, ויראו בכל עת נפלאותיו העצומים. ועל־כן יהיו כל המועדים בטלים, אבל ימי הפורים לא נבטלים, כי גם בנס של פורים ראו נפלאות השגחתו בכל עת ורגע, שזהו בחינת התגלות השגחתו של לעתיד. ועל־כן ימי הפורים לא יבטלו גם לעתיד, על־כן מצות קריאת המגלה יקרה וגדולה כל כך, כי מפרסמין נס כזה שרואין השגחתו יתברך עלינו בכל עת אפלו בתקף ההסתרה אפלו בעת שישראל רחוקים מארצם. ועל־ידי־זה יש לנו תקוה גם עתה בגלות המר הזה וכנ"ל.

ועקר הנס הוא בבחינת מה שמבאר בתורה הנ"ל, שעל־ידי שעושין תשובה על־ידי המריבה והמחלקת, על־ידי־זה נעשה ספר חדש וכו' ונשלם התורה, ועל־ידי־זה נכללת התורה בתוך אבן־שתיה בבחינת קדשי־קדשים, ונמתקין כל הדינים שבעולם, וכל מקום שיש דין הכל נמתק וכו'. וזהו בחינת תקף הנס של פורים שזכו על־ידי גדל הנס שיתחדש ספר קדוש כזה, שהיא המגלה הקדושה, שקורין ברבים, ומברכין עליה תחלה וסוף, שמיום מתן תורה לא נתחדש ספר כזה שיקראו בו בצבור בברכה תחלה וסוף. ועל־ידי שנתחדש ספר כזה שמגלה ומפרסם אלקותו יתברך בעולם, על־ידי־זה אנו ממשיכין עלינו בכל דור ודור קדשת הספרים האמתיים של גדולי הצדיקים האמתיים שמחדשים ספרים נפלאים בכל דור ודור.

ועקר מעלת הספרים הקדושים ההם הוא, שהם בחינת קיום התורה שזוכין על ידם להתעוררות אמתי ולעצות אמתיות נוראות, לזכות על ידם כל אחד, לקים את התורה באמת בתמימות, שעל־ידי ספרים האלו עקר שלמות התורה, שעל־ידי־זה נכללת בבחינת קדשי־קדשים כנ"ל, שעל־ידי־זה נמתקין כל הדינים שבעולם, כנ"ל.

וזהו ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו (אסתר ט, כה). 'עם הספר' דיקא, שדיקא על־ידי בחינת הספר הנ"ל, על־ידי־זה דיקא ישוב מחשבתו הרעה על ראשו, כי על־ידי שנתוסף ספר, על־ידי־זה נמתקין כל הדינים שבעולם כנ"ל, עד שזוכין לעצות שלמות עצות עמקות מאד שהם בחינת קיום התורה, בחינת (שם פסוק טז): "קימו וקבלו", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.): 'הדר קבלוה בימי אחשורוש'. ועל־ידי־זה ממשיכין בחינת קיום התורה בכל דור ודור על־ידי הספרים הקדושים שמחדשין הצדיקי אמת בכל דור, שהם שלמות התורה, שתהיה נכללת בבחינת קדשי־קדשים, שעל־ידי־זה עקר קיום התורה, כי זוכין לעצה שלמה ולהנהגות ישרות על ידם, וכנ"ל.