# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/21/

וזה בחינת סוד העבור הנ"ל (באות יח), כמבאר שם בהתורה הנ"ל ענין סוד העבור ששיך לכל הנ"ל. כי סוד העבור זוכין על־ידי תקון אמונת חכמים, עין שם, והמן, שהוא זהמת הנחש, עקר פגם אמונת חכמים, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): המן מן התורה, מנין? שנאמר (בראשית ג, יא): "המן העץ" וכו', ועץ הדעת טוב ורע - זה עקר בחינת פגם אמונת חכמים, כי החכמים מבררין הכשר מן הפסול, הטהור מן הטמא וכו', שזהו עקר ברור הטוב מן הרע, שעל־ידי־זה מתקנין חטא אדם־הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע וערב טוב ורע, כמבאר במקום אחר (סימן ח), ומי שפוגם באמונת חכמים, כפי הפגם - כן נאחז בו זהמת הנחש, שהוא בחינת תערובות טוב ורע שבעץ הדעת. וזהו בחינת קלפת המן־עמלק שהוא עקר זהמת הנחש, בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע, שהוא פגם אמונת חכמים כנ"ל, על־כן מחמת שהמן היה בחינת פגם אמונת חכמים, ועל־כן היה שונא את מרדכי כל כך, כי מרדכי היה אז החכם והצדיק האמת שבדור, על־כן רצה המן לפגם בסוד העבור.

ועל־כן הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים־עשר הוא חדש אדר (אסתר ג, ז), כי עקר סוד העבור הוא, שצריכין להאמין ולידע כל סוד הנהגת העולם וכל השנויים שבעולם, שכלם השם־יתברך מנהיג בהשגחתו הנפלאה, שמסתיר אותה בתוך הטבע שהיא הנהגות הכוכבים ומזלות, כי באמת הטבע בעצמה הוא השגחה, כמו שמבאר במקום אחר (סימן יז תנינא). וזה עקר סוד העבור שנמסר לגדולי חכמי ישראל. והמן רצה לפגם בזה, כאלו, חס ושלום, כל ההנהגה על־ידי מערכת המזלות בעצמן, ועל־כן רצה בחכמתו הרעה ובכשפיו העצומים להתגבר על מרדכי וישראל והפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש וכו', כי סבר, שכל הנהגת הימים והחדשים הכל על־פי הטבע על־פי מערכת המזלות, והכל כפי המזל, ויכולין להמשיך הגורל על־ידי כשפים כרצונו, ועל־כן נפל הגורל על אדר שבו סוד העבור כנ"ל (באות יח).

ובאמת היה אז עת צרה גדולה לישראל אשר כמוהו לא נהיתה, כי מן השמים הסכימו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז, יג), שכבר נחתם למעלה. כי השם־יתברך מסתיר השגחתו בתוך הטבע, והכל בשביל הבחירה. וכשישראל חוטאים, חס ושלום, אז יש באמת כח להסטרא־אחרא להתגבר בדרכי כחותיהם על ישראל.

ועל־כן היו אז ישראל בסכנה עצומה, אך מרדכי - שהוא צדיק הדור האמתי - ידע את כל אשר נעשה - עד היכן הדבר מגיע ויקרע מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק וכו' (אסתר ד, א), ועורר והקיץ את כל ישראל לתשובה, כי הודיע להם, שאין לך דבר שעומד בפני הצעקה והתשובה, כי יפה צעקה לאדם אפלו לאחר גזר דין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה טז.). ובגדל כחו היה מעורר רחמי השם־יתברך, עד שנתהפך מהפך אל הפך, ונתגלה לעין כל על־ידי תקף הנס, איך השם־יתברך מסתיר השגחתו בתוך הטבע, באפן שכשיצעקו ישראל אליו יתברך - יתהפך הכל לטובה, כי השם־יתברך מקדים רפואה למכה תמיד, ואף־על־פי־כן הכל תלוי בישראל, אם יתפללו ויתחננו אליו יתברך - יתהפך הכל לטובה, וגדולי החכמים הצדיקים יודעים זה הסוד - שהוא בחינת סוד העבור, והם מעוררים ומלמדים את ישראל - לזעק ולהתחנן אליו יתברך, איך שהוא, ועל־ידי־זה השם־יתברך מושיעם בכל פעם, כאשר ראינו בתקף הנסים הנפלאים של פורים, שהיה דיקא בלי שנוי הטבע, רק שראו הכל בעיניהם השגחתו הנפלאה המלבשת בהטבע תמיד בכל עת ובכל שעה ורגע, וכנ"ל.