# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/23/

כי באמת בענין המתקת הדינים המבאר שם שצריכין להמתיק הכל על־ידי השכל הכולל העליון יש בזה כמה בחינות. והכלל, שיניקת הדינים היא מהשכל, ושם המתקתם ובטולם (עץ־חיים, שער יח, פרק ה), כי 'כלם במחשבה איתברירו' (הכל מתברר במחשבה) (זהר פקודי רנד.). וכפי הדין כן צריכין להמשיך השכל להמתיקו. ועקר כח השכל להמתיקו הוא על־ידי שזה השכל מקבל כח מהשכל העליון הכולל כנ"ל, ומי שאינו יכול לעלות לשם לשכל הכולל, יכול, חס ושלום, להתגבר הדין יותר כשעוסק להמתיקו, כי כשאין כח לזה השכל להמתיקו אזי הדינים יונקים, חס ושלום, ביותר מזה השכל שרצה לעורר ולהמשיך בשביל המתקה, ואזי יכולים הדינים, חס ושלום, להתגבר ביותר, על־ידי שעתה יונקים ביותר מזה השכל.

ועל־כן צריך להיות איש חיל שיהיה לו כח לעלות לשכל העליון, שהוא שכל הכולל, ששם אין כח להדינים לעלות לנק משם, ועל־ידי־זה ממתיק כל הדינים, אבל לפעמים יש שהדינים מתגברים בכח גדול כל כך, עד שיש להם כח לעלות גם לשכל הגבה שהוא בחינת שכל הכולל ולנק משם גם־כן, חס ושלום. ואזי הוא עת צרה גדולה, חס ושלום, ואזי צריכין צדיק גדול ונורא מאד שיוכל לעלות לשכל הגבה עוד יותר ויותר להמשיך ההמתקה משם, כי יש שכל וחכמה גבה מעל גבה גבה מעל גבה, כי אפלו שכל העליון הכולל הוא בחינת שכל הפרטי כנגד השכל הגבה עוד יותר ויותר.

וזה בחינת כל תקף הנס של פורים, כי המן־עמלק, ימח שמו, יונק מתקף כל הדינים, ויש לו כח לעלות ולהתגבר אפלו כנגד השכל העליון בבחינת (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק" שעולה עד הראש, כי הוא מזרע עשו שנקרא ראשון (פסחים ה.), כמו שכתוב (בראשית כה, כה): "ויצא הראשון אדמוני", שתקף האדמימיות שלו, שהוא בחינת סיגי הדינים, יונקים מבחינת ראש וראשון. ועל־כן (אסתר ג, ז): "הפיל פור הוא הגורל", כי רצה לפגם בבחינת קדשי־קדשים שהוא השכל העליון, שאי אפשר לכנס לשם, כי אם על־ידי הגורל של הבית־המקדש, שנתן על שני השעירם גרלות וכו' (ויקרא טז, ח). כי הגורל דקדשה הוא בחינת תקון העצה, כי לפעמים מתגברים העוונות כל כך, עד שאי אפשר בשום אפן לתת עצה בנפשו, כי עצתו חלוקה מאד, וכמו שצעק (תהלים יג, ג): "עד אנה אשית עצות בנפשי", אבל זהו בעצמו עקר העצה - לצעק להשם־יתברך: "עד אנה אשית עצות בנפשי" וכו', ולהשליך יהבו על השם־יתברך ולסמך עליו יתברך לבד. וזהו בחינת גורל שמשליך עצתו על השם־יתברך כפי מה שיצא גורלו מהשם־יתברך, בבחינת (תהלים טז, ה): "אתה תומיך גורלי", וכמו שכתוב (משלי טז, לג): "בחיק יוטל את הגורל".

וזהו בחינת הגורל של יום־הכפורים - שמחמת רבוי העוונות של כל ישראל של כל השנה, שצריכין להתודות עליהם על השעיר לעזאזל, מחמת זה קשה לברר האמת איזה לה' ואיזה לעזאזל כי אם על־ידי הגורל, ועל־ידי־זה דיקא נתברר העצה האמתיית, ועל־ידי־זה דיקא נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים, לבחינת קדשי־קדשים להאבן־שתיה ללוחות האבן שעמדו שם. ואז נכלל עם התורה בקדש העליון, ועל־ידי־זה המשיך המתקה לכל הדינים שבעולם, שהוא בחינת סליחת כל העוונות, שכל התגברות הדינים על ידם.

והמן, ימח שמו, הפיל פור הוא הגורל, ורצה לפגם בכל זה, כי סבר שיש לו כח להתגבר אפלו נגד השכל העליון, שהוא בחינת קדשי־קדשים, מחמת שראה שכבר התגברה הסטרא־אחרא והחריבה את הבית־המקדש אפלו את בית קדשי־קדשים. ובאמת היה עת צרה גדולה אז, כי כמעט היה לו כח לנק גם משם, ועל־כן נתיעץ לתלות את מרדכי על "עץ גבה חמשים אמה" (אסתר ה, יד), 'חמשים' דיקא, כי רצה להתגבר כנגד שער החמשים דיקא, שהוא השכל העליון הכולל, וכמבאר קצת לעיל מזה (באות יט).

אבל איש בער לא ידע גדל הכח של מרדכי, שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור, שזכה על־ידי צעקתו ותשובתו. ועל־ידי הצעקות והתחנונים שהכניס בישראל, עד שזכה לשכל הגבה עוד יותר ויותר, לבחינת 'בשמים ראש', 'מר דרור', ששם היה אחיזת מרדכי כנ"ל, שהם בחינת שמן המשחה שבו נמשח קדשי־קדשים בעצמו וכנ"ל (באות יט הנ"ל), כי לית מחשבה תפיסא כלל, עד היכן עולה הצדיק האמת - לשכל גבה ועליון ונעלם מאד ששם ממתיק כל הדינים שבעולם, עד שנתהפך הדבר ותלו את המן על זה העץ הגבה חמשים דיקא, כי משם דיקא הפילוהו.

כי זה עקר בחינת המתקת ובטול הדינים בשרשן - שהעלו את המן והסטרא־אחרא עד השכל העליון, שהוא בחינת שער החמשים, ושם בררו ממנו שרש אחיזתו בקדשה, עד שהפסיקו וכרתו חיותו משרשו, ואז תכף נפל נפילה שאין לה תקומה, כי כל חיותו הוא כשיונק מהקדשה, אבל כשהעלהו לשם ובררו חיותו ממנו, אזי נפל ממילא אל השאול תחתיות, וחמת המלך שככה (אסתר ז, י) - שנמתקו כל הדינים שבעולם, ומרדכי הצדיק לקח כל גדלתו וממשלתו כנ"ל - ותשם אסתר את מרדכי על בית המן (שם ח, ב). כי כל ניצוצות הטוב שהיה בגדלתו ועשרו, שמשם התגבר ברשעתו ורצה להמשיכם אל הסטרא־אחרא ולהתגבר על ישראל, הכל לקח מרדכי בקדשה גדולה, והמן וכו', שהם סיגי הדינים תכלית הזהמא, תלו על העץ אשר הכין למרדכי ונפלו באין תקומה, "כן יאבדו כל אויביך ה'" (שופטים ה, לא).