# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/25/

וזה שהזמינה את המן על הסעדה שעשתה. כי על־ידי אכילה דקדשה מבררין פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כנ"ל (באות כא), כי הפגם היה על־ידי אכילה, על־כן התקון על־ידי אכילה דקדשה. ועל־כן מי שפוגם באמונת חכמים - הוא נדון במותרות האכילה, כי במה שפגם - הוא נדון וכנ"ל, אבל מי שזוכה לאמונת חכמים הוא זוכה לברור האכילה, כי עקר ברור האכילה על־ידי אמונה, כמו שמבאר במקום אחר (בסימן סב). ועל־כן הזמינה אסתר את המן על סעדתה, כי היא אכלה בקדשה גדולה עד שבררה כל הטוב מהמן בשעת הסעדה, והמן, שהוא פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהוא פגם אמונת חכמים, נדון במותרות האכילה, ועל־ידי־זה היתה מפלתו, מאחר שבררו הטוב ממנו שהוא חיותו על־ידי האכילה דיקא, וכנ"ל, ועל־כן היתה מפלתו בשעת הסעדה דיקא וכנ"ל. ועל־כן סמוך למפלתו נדחף המן אל ביתו אבל וחפוי ראש (אסתר ו, יב), ודרשו רבותינו ז"ל (מגלה טז.), שהשליכה בתו פסלת האכילה על ראשו, כי נדון במותרות כראוי לו, מאחר שהיה כופר בחכמים ושנאם כל כך, וכנ"ל.