# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/26/

ועל־כן 'חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגלה ז:), כי השכרות אסור תמיד, כי על־ידי השכרות יוכל לקלקל הרבה, כי היין הוא בחינת גבורות ודינים, ומי שזוכה לשתות כראוי - אז מעורר שכלו על־ידי היין, בבחינת (יומא עו:) 'חמרא וריחני פקחין' (היין והריח עשאוני פקח), בחינת (שם): 'זכה - נעשה ראש', ואזי ממתיקין הדינים על־ידי שתיתו, בבחינת (ערובין סה.): 'כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו', כמובא בדבריו ז"ל (סימן כו תנינא). אבל כששותה יותר מדאי - נתעוררין, חס ושלום, הגבורות כל כך עד שאין לו כח לעורר שכל כזה שימתיק דינים כאלה, ועל־ידי־זה נתבלבל מחו ביותר, ויכול לקלקל הרבה, חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. אבל בפורים מאיר הארה גדולה ונפלאה שהוא הארת מרדכי, כמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, פורים פרק ה), ואז נתעורר ומאיר שכל עליון וגבה כזה, שמאיר עד תכלית העשיה, שעל־ידי־זה נמתקין כל מיני דינים קשים שבעולם. ועל־כן חיוב אז לשתות ולהשתכר, כדי שיעלה על־ידי השתיה לשכל עליון וגבה מאד, כי אז יש כח להמתיק כל הדינים שבעולם על־ידי השכל הגדול העליון מאד שנתעורר על־ידי מצות השכרות של פורים, וכנ"ל.