# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/4/

וזה בחינת השלש צרות שארעו בטבת, שאז התחלת חרבן בית־המקדש, כמו שכתוב (יחזקאל כד, ב): "כתב לך את עצם היום הזה", והם נזכרים בסליחות של עשרה בטבת, שנכתבה התורה יונית, ומת עזרא הסופר (סוף מגלת תענית), ואז סמך מלך בבל וכו', שהוא התחלת החרבן, כי כל אלו הצרות תלויים זה בזה, כי נכתבה התורה יונית - זה עקר בחינת פגם כתב ידינו, ונותנים תקף לכתב שלהם, מאחר שהתורה הקדושה בעצמה נכתבה בכתב שלהם. וזה בחינת שמת עזרא הסופר, שהוא הסופר הראשון שעסק ביותר לתקן כתיבת התורה כראוי, ועל־כן צרת מיתתו הוא שיכה לצרת כתיבת התורה בכתביהם, שהוא ההפך מהתקון שעשה עזרא הסופר, על־ידי שהיה עוסק להיות סופר וכותב בכתבינו כדינו, והמשיך שלמות כתיבת ספרי התורה בעולם. ועל־כן אז התחיל החרבן, כי עקר החרבן על־ידי־זה, על־ידי פגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה נפגם כתב ידינו ומגרשין מארץ־ישראל ונחלקה העצה, ואז אין שלמות להתורה על־ידי שפוגמין בספרים אמתיים של תורתנו הקדושה, שעל־ידי־זה אין יכולין להמשיך ההמתקה מקדש־קדשים, עין שם ותראה איך כל זה קשור זה בזה.