# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/5/

וזה בחינת מחלקת השבטים עם יוסף, שגרם הגלות והחרבן, כי יוסף הוא בחינת הצדיק האמת, והשבטים אף־על־פי שהם כלם קדושים, אף־על־פי־כן קפץ השטן ביניהם והטעה אותם בעצות רעות כאלה למכר את יוסף הצדיק, כי גם צדיקים גדולים צריכים לשמר עצמם מאד ולבקש מהשם־יתברך מאד להנצל מעצות נבערות (ישעיה יט, יא), בפרט בענין מחלקת, ששם עקר התגברות השטן - שמכניס סברות בלב הצדיקים, עד שנדמה להם שהם צריכים לרדף את הצדיק האמת עד לחייו, והכל נמשך מעצת הנחש שהטעה את אדם־הראשון, והטעה את קין שהיה בתחלה גדול במעלה מאד, כמובן בכתבי האר"י ז"ל (שער הגלגולים, הקדמה לה) והטעה אותו בעצות רעות להרג את הבל, וכן הוא בכל המחלקת, ובפרט המחלקת שבין הצדיקים. וזהו (בראשית לז, יד): וישלחהו מעמק - ודרשו רבותינו ז"ל (סוטה יא.): מעצה עמקה של הצדיק הקבור ב חברון, כי "אתה מרום לעולם ה'" (תהלים צב, ט), וידו על העליונה תמיד (רש"י שם), ואף־על־פי שמסר הבחירה לאדם, ועל־כן ההכרח לעזב את האדם שיבחר לו עצה כרצונו, אף־על־פי־כן השם־יתברך גומר תמיד כרצונו [ועין מזה במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן קפח)], כי "עצת ה' לעולם תעמד" (תהלים לג, יא), וכתיב: "כי ה' צבאות יעץ ומי יפר" (ישעיה יד, כז).