# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/6/

ועל־כן כשנתועדו השבטים עם יוסף - לא היה אפשר ליוסף לחזר ולהתחבר עמהם עד שהביאו את בנימין, כי בנימין הוא עקר בחינת תקון העצה השלמה האמתיית, כי רק הוא נולד בארץ־ישראל (מכילתא יתרו), ששם הבית־המקדש, ששם עקר העצה כנ"ל. ועל־כן נקרא בנימין – בן ימין (רש"י בראשית לה, יח; זהר ויצא קנה:), בחינת עצות אמתיות שהם בחינת "לב חכם לימינו" (קהלת י, ב) - הפך עצות נבערות, שהם בחינת "לב כסיל לשמאלו" (שם), כי שנים־עשר השבטים הם בחינת שלמות כלליות העצה הקדושה, שהוא כלל התורה שנקראת עצה כנ"ל, כי הם הם המטה שלמה (ספרי בחקתי ב, ח), שהעמיד יעקב אבינו, שמהם יצאו כל זרע ישראל שקבלו את התורה בהר סיני, שהוא עקר העצה השלמה כנ"ל. כי שנים־עשר שבטים הם בחינת שתים־עשרה אבני יעקב - שנכללו כלם באבן אחת (המובא שם בהתורה הנ"ל, עין שם), שזהו בחינת מה שנכללים באבן־שתיה (עין זהר נח עב.), בבחינת קדשי־קדשים, שזוכין על־ידי אמונת חכמים, שעל־ידי־זה נתרבין הספרים האמתיים של התורה הקדושה, שכל זה הוא בחינת שלמות העצה האמתיית, (כמובן שם כל זה, עין שם).

ועל־כן הזדרז יעקב מאד תכף כשנולד יוסף לברח מלבן, כדי שלא יהיה נשלם, חס ושלום, מטתו הקדושה בחוץ־לארץ, כמו שכתוב בזהר הקדוש (ויצא קסה:), הינו כנ"ל, כי שלמות מטתו היא שלמות העצה הקדושה שנשלמה על־ידי בנימין, שההכרח שתהיה נשלמת בארץ־ישראל, ששם הבית־המקדש וקדשי־קדשים, ששם עקר העצה השלמה, כנ"ל.