# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1391/64/8/

ועל זה צריכין להתפלל הרבה להשם־יתברך שיזכה לעצות אמתיות כאלו, וזהו (בראשית מד, יח): ויגש אליו יהודה - הם בחינת כלל ישראל שנקראים 'יהודים' על שם יהודה (בראשית רבה צח, ו), שהם נגשים אל יוסף בחינת הצדיק האמת, ושבים בתשובה על מכירתו - שהוא בחינת פגם אמונת חכמים, בחינת חלקת העצה, כי מכירת יוסף הוא בחינת חלקת מלכות בית דוד, שהוא בחינת חלקת העצה, כמובן בהפטרה של 'ויגש' שמדברת מזה, כמו שכתוב: "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד" וכנ"ל (ועין במקום אחר מזה). כי פרשת 'ויגש' מדברת מתקון מכירת יוסף שהוא בחינת פגם העצה כנ"ל, ששבים בתשובה ומפיסים אותו ומבקשים ממנו שימחל להם ויחזר ויתקנם בעצה שלמה וטובה באמת.

וזהו, ויאמר אליו בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני (בראשית מד, יח). ופרש רש"י: 'יכנסו דברי באזניך'. שמבקשים אותו שישמע היטב ויכנסו דברינו באזנו ובלבו היטב, כי 'שמיעה בלבא תליא' (תקוני־זהר תקון נח, צב.), הינו שירחם עלינו וישים לבו היטב היטב מה נעשה עמנו בזה העולם, ויתן לנו עצה כראוי, לכל אחד ואחד, באפן שנוכל להציל עצמנו כל אחד ממה שצריך להנצל, שלא תאבד תקותנו חלילה. כי זה כלל, שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י:), וכמו ששואלים את הצדיק - כן הוא משיב, ומזה באים כל העצות המקלקלות, שנדמה לו שמאת ה' הם, או שהצדיק יעץ לו כך, ובאמת הכל ממנו בעצמו, כמו שכתוב (משלי יט, ג): "אולת אדם תסלף דרכו" וכו', שדרשו רבותינו ז"ל (תענית ט.) מקרא זה על השבטים שפגמו בעצה כנ"ל, על־כן מי שרוצה לחוס על עצמו באמת, צריך לבקש מאד בתחנונים רבים את השם־יתברך ואת הצדיקי אמת - שישימו לבם היטב על מה שנעשה עמו, באפן שיתנו לו עצה אמתיית ונצחיית, שיצליח על ידה לנצח באמת.

וזהו ואל יחר אפך בעבדך - הינו שיתבטל כל מיני חרון אף ודינים כנ"ל, שעל־ידי התשובה על פגם אמונת חכמים נתבטלים כל מיני דינים שהם חרון אף, כי נכללין בבחיצנת קדשי־קדשים, שמשם כל ההמתקות שבעולם כנ"ל, וכל מה שנמתק הדין ביותר - נשלמה העצה ביותר, עד שזוכה בכל פעם לעצה שלמה הנמשכת מהצדיק האמת, שיוכל לעמד על ידה כנגד כל מיני עצות מקלקלות שהבעל דבר מסבב בלבו בכל יום ובכל עת.

וזהו כי כמוך כפרעה - 'פרעה' זה בחינת בטול וקלקול העצה הקדושה, בבחינת (משלי א, כה): "ותפרעו כל עצתי", שעל־ידי־זה היה כל גלות מצרים שכולל כל הגליות (בראשית רבה טז, ד), כי פרעה עומד אצל הערף ורוצה לעכב המחין שלא ירדו למטה, שיתהוו מהם עצות טובות להכיר הבורא יתברך על ידם, שזהו עקר סוד גלות מצרים [ועין בכונות (פרי־עץ־חיים, חג־המצות, פרק א), והבן היטב]. ועקר התקון על־ידי קבלת התורה שזכינו בעת יציאת מצרים שהוא תרי"ג עטין דאוריתא, בחינת (משלי ח, יד): "לי עצה ותושיה", בחינת תקון העצה, כנ"ל. והעקר הוא לקבל עצות מהצדיק האמת באפן שיוכל לעמד על ידם בכל פעם כנגד קלקול ובלבול העצות של הסטרא־אחרא שהם בחינת פרעה, כנ"ל.

וזהו, כי כמוך כפרעה - הינו כפי מה שפרעה, שהוא קלקול העצה, מתגבר בנכליו וערמימיותיו, כמו כן אתה יודע לתן עצות בכל פעם להנצל מערמימיותיו ולשוב ולהתחזק לשאר על עומדו - להתחזק עצמו בהתורה הקדושה, שהוא עקר העצה השלמה.

וזהו, כי כמוך כפרעה - כי שני הכפי"ן מורין על הדמיון ממש, כמו שפרש רש"י (חגי ב), הינו כי זה עקר נפלאות מעשה הצדיק כי נורא הוא, כי יודע ומחזק כל אדם כפי מה שהוא בכל מדרגה שהוא, בכל יום ויום בעצות עמקות אמתיות שהם מכונים ממש כפי קלקול העצה, שרוצה הבעל דבר להתגבר עליו בתחבולותיו. על־כן העקר הוא תקון אמונת חכמים אמתיים שעצתם בחינת (משלי כ, ה): "מים עמקים עצה בלב איש", שאי אפשר לקלקל אותם בשום אפן בעולם, כי הם עומדים כנגד כל מיני קלקול העצה של הסטרא־אחרא, בבחינת (בראשית מד, יח): "כי כמוך כפרעה" כנ"ל, כי מאד עמקו מחשבותיהם, כי עצתם הוא עצת ה' אשר לעולם תעמד (תהלים לג, יא), כי "אתה מרום לעלם ה'" (שם צב, ט).