# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1449/2/

וזה ששמענו מרבנו ז"ל, שזמן נתינת הצדקה של ארץ־ישראל הוא בחדש אדר, כי אז הוא זמן נתינת הצדקה - כדי להכניע בחינת המן־עמלק, שהוא כרוך אחר רגלי הקדשה, שהוא בחינת אדר, שהוא סוף השנה, כנ"ל. וכן אמרו רבותינו ז"ל (שקלים א, א): 'באחד באדר משמיעין על השקלים' כנ"ל, ובפרט צדקה דארץ־ישראל, שעל ידה נכללין ביותר במלכות דקדשה, שהיא בחינת שמירת הברית, כי ארץ־ישראל הוא בחינת (משלי לא, ל): "אשה יראת ה'", ונחלקת לשנים־עשר גבולין - כנגד שנים־עשר שבטי יה, שהן בחינת שנים־עשר חדשים כנ"ל שמלכות דקדשה עומדת עליהן כנ"ל, וכשנותן צדקה של ארץ־ישראל הוא נכלל באוירא דארץ־ישראל, כמו שכתב רבנו (סימן לז), וזוכה על־ידי־זה לשמירת הברית, שהוא מלכות דקדשה כנ"ל. ועל־כן הזמן לזה בסוף שנים־עשר חדשי השנה, שהוא אדר, כנ"ל: