# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1526/61/1/

והנה ימי הספירה, שהם ימי תשובה, ימי טהר. מבחינת דם נדות, בחינת שבעה נקיים, כמובא (זהר אמור צז:), הם בבחינת 'אומרים לו המתן' הנ"ל, כי זה עקר בחינת כלל הספירה, [כמובא בספרים]. דהינו שבפסח, שהוא תחלת התשובה שיוצאין מן הסטרא־אחרא, בחינת יציאת מצרים, ואז היא בחינת 'הבא לטהר מסיעין לו'. כי בפסח עקר התשובה על־ידי סיועא דלעלא, על־ידי התעוררות עליון, כמובא (עין פרי־עץ־חיים, שער חג המצות פרק א). ואזי תכף אומרים לו המתן, דהינו בחינת ימי הספירה, שצריכין להמתין שבעה שבועות, בחינת שבעה נקיים, כדי לקדש ולטהר עצמו קדם שזוכה לתקון בשלמות, שהוא בחינת שבועות קבלת התורה, כדי לילך מדרגא לדרגא, לתקן כל הפגמים [וכמובא בספרים], שזה כלל בחינת יום ראשון של פסח. ותכף אחר כך ספירה, כמו שאומרין בשם הבעל־שם־טוב, כמו למשל, האב כשהתינוק מתחיל לילך אזי מוליכו בידו ואחר כך מניח אותו לילך בעצמו, כמו־כן בפסח - מסיעין לו ומוליכין אותו על־ידי התעוררות עליון, אך תכף מניחין אותו לילך מעצמו, כדי שיתעורר מעצמו ויתקן מה שעות, שזה בחינת ספירה, בחינת 'אומרים לו המתן', כדי שיעשה תשובה ויסבל צער ובושה לתקן מה שפגם.

וזה מה שאיתא בזהר (אמור צז:), שהספירה לטהר עצמו מבחינת דם נדות, כי זה עקר התשובה לתקן בחינת הדמים שבאים מבחינת אחורי אהיה כנ"ל, שהם בחינת דם נדות, [כמובא בכתבים (עין פרי־עץ־חיים, ספירת־העמר פרק ד)]. כי עקר יציאת מצרים ושבועות הוא בחינת אהיה, כמו שכתוב (שמות ג, יב): "כי אהיה עמך וזה לך האות בהוציאך וכו' תעבדון את האלקים" וכו', דהינו קבלת התורה (שמות רבה ג, ד). נמצא, שבקבלת התורה אז נתגלה ונשלם בחינת אהי"ה מבחינת כתר, שהוא בחינת שבועות, שאז נתגלין חמשים שערי בינה, שהם בחינת אהי"ה (זהר בהר קח:), בחינת כתר, כמובא (תקוני זהר כב, סח:). ועל־כן מקדם לזה הוא בחינת אחורי פני אהיה גימטריא 'דם', וצריכין לתקן הדם נדות כנ"ל.

ועקר התקון על־ידי הבושה, על־ידי הדמימה והשתיקה, כמו שמבאר שם. וזה בחינת עמר שעורים שהוא קרבן ממאכל בהמה, שזה בחינת התשובה שעקרה על־ידי הבושה כנ"ל, על־ידי דמימה ושתיקה כנ"ל. וכמו כן בפרטיות באדם עצמו עקר התשובה כשמתביש לפניו יתברך, ועושה עצמו כבהמה שאינה מדברת, כי אין לו פה לדבר לא מצח וכו' מחמת בושה, כמו שאיתא ברעיא מהימנא, שזה עקר התשובה, כשאדם אומר אין לי פה להשיב וכו' - מחמת בושה, ועושה עצמו כבהמה אזי נחשב כקרבן, עין בזהר (משפטים קיט.).