# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1526/61/3/

וזה בחינת שבועות שאז זוכין לסתרי תורה, לבחינת "כבוד אלקים הסתר דבר", בחינת מעשה מרכבה, כי אז נעשה בחינת כתר כנ"ל, ועל־כן נקרא 'עצרת' - בחינת (איוב ד, ב): "עצר במלין", בחינת שתיקה שלמעלה מן הדבור כנ"ל, אבל חג המצות נקרא "פסח" - 'פה סח' (פרי־עץ־חיים, שער חג המצות פרק ו), כי אזי בתחלת התשובה עקר התקון לזכות לדבור כנ"ל. ועל־כן שתי הלחם באין מחמץ דיקא, ובפסח אוכלין מצה דיקא. כי חמץ ומצה הם בחינת בהמה ואדם, [כמובא בדברי רבנו ז"ל במאמר 'שאלו את ר' יוסי בן קיסמא' (סימן נז)]. שחמץ - בחינת אין לו פה, שעל זה מרמז החית של חמץ, בחינת (בראשית ב, יט): "חית השדה", אבל מצה, שהיא בהא, היא בחינת ה' מוצאות הפה. והכל תלוי בדעת, כי הדבור תלוי בדעת, כמובא (זהר תלדות קמה:), דהינו האדם שיש לו דעת יש לו דבור, ולהפך בהמה. וחמץ הוא בחינת חמוץ המחשבה, בחינת פגם הדעת, על־כן הוא בחינת פגם הדבור, בחינת בהמה, אבל מצה הוא דעת, בחינת ה' הדעת, שהוא בחינת הדבור ה' מוצאות הפה, בחינת אדם.

ועל־כן בפסח, שהוא תחלת התשובה, אזי עקר התקון הוא מצה, דהינו לצאת מחמץ למצה, מבהמה לאדם, לתקן הדבור, לתקן הדעת - לבלי להחמיץ המח, חס ושלום. כי בתחלת התשובה - שצריך לצאת מן הסטרא־אחרא, עקר התקון לבלי להחמיץ המח, חס ושלום, במחשבות רעות, בהרהורים ותאוות רעות שמתגברין עליו אז, על־ידי שלא נטהר עדין, ותקונו שישבר החמץ, דהינו חמוץ המחשבה ולברח משם ולזכות למצה, שהוא תקון הדעת, תקון הדבור כנ"ל, אבל אחר כך כשנטהרין ונתקדשין לגמרי על־ידי תשובה כתקונו, שזה בחינת ספירה, אזי זוכין לשבועות לתכלית ההשגה בחינת כתר. ואזי עקר התקון בבחינת (ספר יצירה פרק א): 'רוץ לאחוריך', בבחינת 'המתן', שזה בחינת כתר כנ"ל ושם בחינת חמץ הוא בחינת עקר התקון, דהינו להחמיץ המח דיקא ולשהות ולעמד לבלי לרוץ, שלא לצאת לפנים ממחצתו, שזה בחינת המסדר והמישב של המחין שצריך לשהות ולהמתין כדי שלא יתבטל במציאות, שזה בחינת חמץ, שהוא על־ידי שהיה וזה צריכין בשבועות דיקא, כנ"ל.

אבל מצה היא דיקא על־ידי חפזון, שצריכין למהר שלא תחמיץ, כמו שכתוב (דברים טז, ג): "שבעת ימים תאכל מצות כי בחפזון יצאת ממצרים". כי כשיוצאין מן הסטרא־אחרא צריכין לחפזון גדול - לברח מחמוץ המחשבה שלא יתחמץ מחשבתו, חס ושלום, בהרהורים וכיוצא, שבא מן הסטרא־אחרא שרודפת אחריו בתחלת התשובה, אבל אחר־כך כשזוכה לתקון ומכניע הסטרא־אחרא לגמרי, ואזי זוכה להשגה, אזי תקונו דיקא על־ידי בחינת חמוץ המחשבה, על־ידי שהיה ששוהה ואינו ממהר לרוץ לפניו בבחינת המתן, בחינת כתר כנ"ל ועל־כן בשבועות מקריבין חמץ דיקא, כנ"ל.