# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1526/62/

ענין ספירת־העמר וחג השבועות

על־פי המאמר "בחצצרות וקול שופר" - בסימן ה' וכו', עין שם כל המאמר מרישא לסיפא.

ובקצור, כי חיב כל אדם לומר: בשבילי נברא העולם. ועל־כן צריך לראות ולעין בתקון העולם וכו', ולהתפלל בעבורם והתפלה היא בשני פנים, הינו קדם גזר דין מתפללין כסדר התפלה וכו', אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפלה בספורים וכו', ולידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין הוא על־ידי המצוות שאנו עושין, ודוקא כשעושין המצוות בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם־הבא, אלא הוא רוצה שיזמין לו השם־יתברך מצוה אחרת בשכר מצוה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ד, ב): 'ששכר מצוה, מצוה' וכו'. וזה בחינת נבואת משה, בחינת אספקלריא המאירה וכו', אבל מי שעושה המצוה בשביל שכר עולם־הבא - זה בחינת אספקלריא שאינה מאירה וכו', ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה, הוא נכנס בשמחת הקדוש־ברוך־הוא וכו', ועל־ידי־זה יכול לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין, כי המצות הם מחיין כל הקומות: עולם, שנה, נפש וכו', עין שם.

וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (מכילתא יתרו, בחדש ז): 'בשבת, זכרהו מאחד בשבת', הינו שמחת ותענוג עולם־הבא, שהוא בחינת שבת, ירגיש בששת ימי המעשה, שהן בחינת מעשה המצוות שבהם נבראו עולם, שנה, נפש וכו', ולבוא לשמחה הוא על־ידי רעמים. ורעמים הוא בחינת הקול שאדם מוצא בכח גדול בתפלתו, כמו שכתוב בזהר הקדוש (פנחס רלה:): 'כד נפיק האי קלא ואערא בעבי' וכו' (כאשר הקול הזה יוצא ופוגע בענני הגשם). ועקר הרעמים הם מגבורות וכו', והם פוגעים במח וכו'. אבל צריך לפנות המח מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות, מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות וכו'. גם ישמר יראתו שממנו תוצאות הקול, שלא יהיה לו יראה חיצוניות, ועקר לשמר מחו שלא יחמיץ שלא יהרהר בהרהורים רעים, שהם בחינת חמץ סטרא דמותא. ואזי כששומר מחו ויראתו כנ"ל, על־ידי־זה נעשה קולו בבחינת רעמים, ועל־ידי־זה זוכה לשמחה הנ"ל. וצריך לשתף הגבורות בחסדים וכן האהבה עם היראה כדי שיתעביד רעמים וזה: 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא'. וזה "וישב הים לפנות בקר לאיתנו" וכו'; עין שם כל זה היטב היטב.