# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1526/62/2/

וזהו בחינת מ"ט ימי הספירה, שבהם יוצאין מטמאה לטהרה כדי להיות ראויים לקבלת התורה, ועקר הטהרה הוא לטהר עצמו מטמאת מצרים, ועקר גלות מצרים היה שהיה הדעת בגלות, כמובא (פרי־עץ־חיים, חג־המצות, פרק א), שזהו בחינת פגם הברית, ובארבעים ותשעה ימי הספירה עקר כונת הטהרה הוא לטהר עצמו מפגם הדעת, שהוא פגם הברית, שזהו טמאת מצרים בחינת חמץ. ועל־ידי־זה שמטהרין הדעת בימי הספירה מטמאת מצרים, שהוא בחינת פגם הדעת ואזי נעשה המח נקי וזך מהרהורים וכו', אזי נשמעין קול הרעמים של קבלת התורה וזוכין לשמחה הנ"ל כנ"ל.

גם צריך לשמר היראה וכו' כנ"ל, וזהו בחינת עמר שעורים שמניפין ממחרת הפסח, כי איתא בכתבים (פרי־עץ־חיים, ספירת־העמר פרק ד): ש'שערה' בגימטריא 'תקע"ה', והם ב' פעמים 'מנצפך', ומנצפך הם גבורות בחינת יראה, ועל־ידי הנפת עמר שעורים, על־ידי־זה מניפין כל היראות הנפולות לשרשם, וזהו בחינת תקון היראה, שהיא בחינת תקיעת שופר, כנ"ל. וזהו ש' שערה ' עם הכולל בגימטריא "תקע"ו בחדש שופר" (תהלים פא), הינו בחינת תקיעת שופר, שהוא בחינת יראה, שמשם עקר בחינת הרעמים (כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם).