# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1526/62/6/

על־פי המאמר הנ"ל יתבאר ענין המצוה של דין שומר שכר שחיב בגנבה ואבדה ופטור באנסין (בבא־מציעא צג.), כי לכל דבר יש שרש בתורה. והנה ענין שומר חנם ושומר שכר לפי הנראה הם בבחינת שני עבודות הנאמרים במאמר הנ"ל, דהינו בחינת העובד בשמחה שאינו רוצה בשום שכר עולם־הבא וכו', כנ"ל, וזה בחינת שומר חנם - שאין רוצה בשום שכר, ושומר שכר הוא בחינת העובד על מנת לקבל פרס, וזה בחינת שומר שכר - שרוצה שכר. ועל־כן חלוקים בדיניהם, כי שומר חנם פטור בכל (שם), ושומר שכר חיב בגנבה ואבדה ופטור באנסין. כי לבוא לבחינת שמחה הנ"ל, דהינו שלא ירצה בשום שכר עולם־הבא וכו' כנ"ל, הוא על־ידי רעמים וכו' ולזה צריכין לפנות המחין מחמץ, דהינו ממחשבות זרות, מהרהורים וכו', וגם צריכין לשמר היראה שלא יהיה לו יראות נפולות וכו', ואז יכולין לשמע קול הרעמים ואז זוכין לשמחה הנ"ל, דהינו שלא ירצה שום שכר עולם־הבא בשכר המצוה וכו' כנ"ל. והנה השומר חנם שבחינתו היא בחינה זו, דהינו בחינת העובד שאינו רוצה בשום שכר וכו', ועל־כן מאחר שהוא מבחינה זו, על־כן הוא פטור בכל, כי מאחר שהוא מבחינה זו, ולבחינה זו אי אפשר לזכות כי אם כשמתקנין ומטהרין המח והיראה, וכשהמח, דהינו הדעת והיראה מתקנין, אזי אין שום הזק ונזק.

כי יש שני מיני הזקות, והם גנבה ואבדה ואנסין. והנה גנבה ואבדה הוא על־ידי פגם הדעת, כי כל הגנבות ואבדות הם על־ידי הסתלקות הדעת, כי עקר הגנבה הוא בלי ידיעת האדם, וכן האבדה, נמצא, שגנבה ואבדה הם על־ידי הסתלקות הדעת, על־ידי בחינת פגם הדעת, אבל אנסין, דהינו לסטים מזין או חיה רעה הם בידיעת האדם, רק שאינו יכול להתגבר עליהם, אך הם באים על־ידי פגם היראות הנפולות, כי מי שאין מעלה כל היראות הנפולות לשרשן, דהינו ליראה עליונה, אזי הוא מתירא מכל דבר, כגון מלסטים או מחיה רעה וכיוצא והם יכולים להתגבר עליו, כי כל אלו האנסין מלסטים וכו', כלם הם מבחינת היראות הנפולות שנתלבשו בזה הדבר, כידוע (סימן טו). ומי שזוכה לתקן היראה עליונה בשלמות ומעלה כל היראות הנפולות לשרשן, אזי אין מתירא משום דבר, הן מגזלן או מחיה רעה, וכיוצא, מאחר שמעלה היראה לשרשה, ואזי כשמעלה היראה לשרשה אין להם שום כח להתגבר עליו. ועקר מה שמתירא מהם ומה שיכולים להתגבר עליו הוא רק מחמת שאין מעלה היראה לשרשה, ומחמת זה מתירא מהם ויכולים להתגבר עליו.

נמצא, שגנבה ואבדה בא מפגם הדעת, ואנסין באים מפגם היראה, ומי ששומר הדעת והיראה בשלמות - הוא נצל מכל הזק, דהינו מגנבה ואבדה ואנסין. ועל־כן השומר חנם ששרשו מבחינה הנ"ל, דהינו שאין רוצה בשום שכר וכו' כנ"ל, ולבחינה זו אי אפשר לבוא כי אם על־ידי תקון הדעת והיראה כנ"ל, ואזי כשהדעת והיראה מתקנין, אזי נצל מכל הזק ונזק מגנבה ואבדה ואנסין כנ"ל. ועל־כן השומר חנם פטור בכל, כי כל ההזקות הבאים הן גנבה ואבדה או אנסין, בודאי 'לאו בגירא דיליה באו' (בודאי הם לא באו על ידי החצים שלו [הנזק לא בא ישירות ממנו]), כי מצדו אין שום הזק ונזק, מאחר שהוא בבחינת שלמות הדעת והיראה כנ"ל, שעל־ידי־זה נצולין משני מיני הזקות הנ"ל. ועל־כן אלו ההזקות אינם באחריותו רק באחריות המפקיד, כי מצדו אין הזק ונזק, ובודאי מזל דמפקיד גרם (בבא־מציעא עח: וברש"י שם) וכנ"ל. אבל השומר שכר, שזהו בחינת העובד על מנת לקבל פרס, והעובד על מנת לקבל פרס זהו בחינת העובד מיראה, כי העובד מיראה נמצא עבודתו תלוי בדבר, כי אין מרגיש התענוג בהמצוה בעצמה רק עבודתו מחמת היראה - שמתירא, וזה בחינת העובד על מנת לקבל פרס, שעבודתו תלוי בשכר עולם־הבא שמתירא שלא יאבד השכר הטוב.

נמצא, שהעובד על מנת לקבל פרס זה בחינת העובד מיראה, כי העובד מאהבה, שזהו בחינת שלמות הדעת, כי דעת תלוי באהבה, כי 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא', ואזי כשעבודתו באהבה ודעת, אזי אין רוצה בשום שכר ואין עבודתו תלוי בשום דבר - רק מחמת אהבה ודבקות ושמחה שמשמח בהמצוה בעצמה, ומרגיש התענוג בהמצוה בעצמה ואין רוצה שום שכר, כנ"ל. ועל־כן השומר שכר, שהוא מבחינת העובד על מנת לקבל שכר, שזהו בחינת העובד מיראה, ומאחר שלא תקן כי אם את היראה, והדעת לא תקן עדין, כי אם היה מתקן גם את הדעת - לא היה רוצה בשום שכר, כנ"ל. ומאחר שרוצה שכר, שזה בחינת העובד על מנת לקבל שכר, שזהו בחינת עובד מיראה, והדעת אינו בשלמות עדין, על־כן השומר שכר חיב בגנבה ואבדה ופטור באנסין. כי גנבה ואבדה, שהם באים מפגם הדעת - הוא חיב בהם, כי הם באים מצדו, מאחר שלא תקן את הדעת בשלמות, שעל־ידי־זה באים גנבות ואבדות, על־ידי פגם הדעת כנ"ל. אבל באנסין הוא פטור, כי אין האנסין מצדו, מאחר שזכה לבחינת יראה, כי השומר שכר הוא מבחינת העובד מיראה כנ"ל, וכשזוכין ליראה נצולין מאנסין כנ"ל, ועל־כן אין האנסין מגירא דיליה, ועל־כן פטור באנסין, כנ"ל.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.