# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/428/62/2/

וזה אנו זוכין אחר ראש־השנה ויום־הכפורים. כי אז בראש־השנה הוא בחינת התגלות ההתפארות שהשם־יתברך מתפאר עם עמו ישראל, שעל־ידי־זה נופל פחד ויראה אפלו על שנאני שחק, וזה בחינת ראש־השנה, שאז הוא פחד יצחק, בחינת פחד ויראה שנופל אז על כלם, כי אז הוא יתברך לובש בגדי התפארותו, כי הוא יום גנוסיא דמלכא, בחינת הולדת והתגלות המלכות, בחינת "ה' מלך גאות לבש" וכו', כי בראש־השנה נברא העולם (ראש־השנה י:). וכל הבריאה היתה בשביל השעשועים וההתפארות של ישראל כנ"ל, ועל־כן נופל אז פחד ויראה על כלם, בחינת ובכן תן פחדך על כל מעשיך וכו'.

וזה בחינת קול שופר, כי איתא שם במאמר הנ"ל, ש אי אפשר לזכות לקבל מהצדיק יראה ואהבה וכו', כי אם על־ידי תקון השכל - שנתתקן על־ידי תקון המעשים וכו', עין שם היטב. ואיתא שם, ששלמות השכל היא על־ידי שלמות המזבח שהוא בחינת אכילה בקדשה, ושלמות המזבח נעשה על־ידי גרים, וגרים נעשים על־ידי צדקה לעניים מהגנים, בחינות (ירמיה ג, א): "הון יוסיף רעים רבים", כי על־ידי צדקה נעשה אויר הנח והזך, ואז כשמדברים דבור ישראלי - הקול הולך ונשמע למרחוק עד שנכתב בספריהם, ואז רואין העכו"ם ומוצאין זאת בספריהם, ועל־ידי־זה הם באין ונתגירין, כי יש טוב כבוש ביניהם וכו' וזה הטוב נתעורר וכו', עין שם כל זה היטב היטב.

וזה בחינת ראש־השנה, שאז אנו צריכין לזכות ליראה ואהבה על־ידי התגלות ההתפארות שבשביל זה נברא העולם, כי אז בראש־השנה נברא העולם. אך אי אפשר לגלות כל זה כי אם על־ידי הצדיק הדור האמתי, שעל ידו עקר התגלות ההתפארות (כמבאר שם). ובשביל זה נוהגין ישראל לנסע על ראש־השנה לצדיקים.

אך לפעמים על־ידי עכירת המעשים נחשך השכל ואין זוכין לקבל ולנק מאור הצדיק לקבל ממנו יראה ואהבה, כנ"ל במאמר הנ"ל, והתקון לזה הוא על־ידי צדקה, שעל־ידי־זה יכולין להשמיע הקול למרחוק עד שישמעו רחוקים ויבואו ויתגירו, ועל־ידי־זה נשלם המזבח ואז זוכין לאור הצדיק לקבל ממנו יראה ואהבה וכו', עין שם.

וזה בחינת הצדקה שנוהגין כל ישראל להרבות בצדקה מאד באלו הימים, וכל ישראל מתפיסין ומתרצין זה עם זה, וכלם נכללין כאחד באהבה רבה באלו הימים, שכל זה הוא בחינת האויר הנח והזך - שרוחם נחים זה עם זה, ואז יכולים להוציא הקול דקדשה להשמיע עד למרחוק, כנ"ל.

וזה בחינת קול השופר שהוא בחינת קול דקדשה שנשמע עד למרחוק, בבחינת "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד" - 'מאד' דיקא, כי מאד זה סטרא דמותא, כמובא במקום אחר (סימן י), הינו שגם בסטרא דמותא שהם העכו"ם ואמין דעלמא - גם שם נשמע קול השופר, כי על־ידי קול הזה של השופר כלם מתעוררין ובאים ומתגירין. כי קבוץ גליות יהיה על־ידי קול השופר, כמו שכתוב: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' וכו' - שכל האובדים והנדחים, שהוא בחינות הטוב שכבוש בין העכו"ם והרשעים שנדחה ונאבד ביניהם. והכל יחזר אל הקדשה על־ידי קול השופר שהולך וחזק מאד - שמחזק אפלו את הטוב שכבוש בסטרא דמותא בין העכו"ם והרשעים - שיזכר את מעלתו מהיכן הוא בא, בבחינת 'והוי ליה קרנא וחקיק עלה אנא בריה קלה שבים' וכו', דהינו שהטוב זוכר את מעלתו וכו', עין שם היטב.

וזה בחינת קרן השופר ששם מוציאין הקול - זה בחינת קרנא הנ"ל שהוא בחינת צדקה, שהוא קרן הקימת לעד, כי על־ידי הצדקה שהוא בחינת קרן כנ"ל, על־ידי־זה נעשה אויר הנח ויכולין להוציא הקול שיהיה נשמע למרחוק, שזה בחינת קרן השופר שנעשה על־ידי קרן הקימת של הצדקה שדרך שם מוציאין הקול דקדשה שהוא בחינות קול שופר. כי עקר קול השופר הוא התרועה, כמו שכתוב (במדבר כט, א): "יום תרועה יהיה לכם". ותרועה זה בחינת יעקב שהוא בחינת צדקה, כמו שכתוב: "משפט וצדקה ביעקב" וכו', כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן ב). כי מקרן הצדקה נעשה בחינת קרן השופר, שדרך שם מוציאין הקול, כי הוא בחינת אויר הנח והזך כנ"ל, שעל־ידי־זה, הקול נשמע למרחוק - עד שיבואו רחוקים ויתגירו, כמו שאנו אומרים בראש־השנה: וישמעו רחוקים ויבואו ויכירו וכו', שזה בחינת קבוץ גליות שנעשה על־ידי השופר שנתקבץ הטוב מכל העכו"ם והרשעים, שכלם באים ומתגירין ושבים בתשובה וכו', כנ"ל: